קיילי ג'נר במהלך שיווקי גאוני לקראת עשור לחברת האיפור שלה "קיילי קוסמטיקס", החליטה להחזיר קולקציות ישנות כמחווה לתקופת "קינג קיילי". למי שלא זוכר, "קינג קיילי" הייתה תקופה בה ג'נר הצעירה הייתה מאוד פעילה באפליקציית הסנאפצאט, מתאפרת מוגזם בהתאם לתקופה ועם פאות בשלל צבעים.
היום כשהיא כבר אישה בוגרת עם שני ילדים שנראה שהקידום הזה פחות מתאים לה: היא עם לוק של "קלין גירל", אסתטיקה של איפור עדין ונקי מאוד, מינימלי וקלאסי. אבל המעריצים ביקשו את קינג קיילי, וג'נר הקשיבה. לחגיגות העשור לליפ קיטס הראשונים שלה היא החליטה לחזור לאסתטיקה שלה מגיל 17, זו שהפכה אותה לאייקון. היא שלפה את התוספות הכחולות מהמגירה, צילמה את עצמה מתאפרת בסגנון 2016 ומציפה את הרשת בהמון רפרנסים לתקופת הקינג קיילי שלה. המעריצים משתגעים ושמחים שאחרי שנים של תדמית מנומנמת קינג קיילי חוזרת, אבל עלתה השאלה האם קיילי משתמשת בנוסטלגיה כדי למכור לנו מוצרים?
ברור שכן. בשביל לקדם את מהדורת האיפור המוגבלת היא יצרה את המהלך המדובר ואפילו חזרה לסנאפצ'אט, שהייתה ה-רשת החברתית של אותה התקופה. כל הקולקציה, מהעטיפה ועד שמות המוצרים משתמשים בתמונות ופרטים מהקינג קיילי ארה.
אבל קיילי היא לא היחידה שמשתמשת בנוסטלגיה לטובת קידום. דמי לובאטו מקדמת אלבום חדש שיוצא בסוף החודש על ידי שחזור רגעים מהעבר כמו ההופעה המשותפת עם האחים ג'ונאס ללהיטים מ"קאמפ רוק", רפרנסים מקטעי עבר בקליפים והתייחסות מובהקת לאבני דרך בקריירה שלה, אחרי שנים שניסתה להתכחש לעבר שלה כילדת דיסני היא משתמשת ברגעים האלו לטובתה.
אבל למה זה קורה? כי ג'נר ולובאטו הבינו שהן אמנם צעירות אבל בקרב הקהל, הן אייקוניות תרבות פופ והקהל זוכר להן את הרגעים האלו, שלא לומר מעדיף לאהוב אותן בגלל הרגעים מהעבר מאשר ההווה. הן, במקום להיאבק בעבר ולנסות לרדוף אחרי אהבת הקהל באמצעות יצירת רגעים חדשים, משתמשות בנוסטלגיה העבר בשביל לתפוס את הקשב והחיבה של הקהל, אך משתמשות באותה הנוסטלגייה לקידום של הדברים החדשים: קיילי לאיפור ודמי למוזיקה.
נראה שנוסטלגיה פשוט עובדת עלינו כקהל. היא משחקת לנו על הרגשות של הילדות שלנו וגורמת לנו להתחבר יותר לאנשים, מוצרים ומוזיקה ובהתאם גם לרכוש עם הכסף שיש לנו היום "כמבוגרים"? אז מה אתם חושבים, נוסטלגיה זה רגש או שיטת מכירה גאונית?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
