נר שני עם קוצ'ר וקוניס: רבנים, יהדות וזהות אחת מורכבת

קוצ'ר מדבר על המסע שלו אל לימודי יהדות ועל הרב הדיגיטלי שיצר לעצמו, וקוניס חוזרת לילדות כיהודיה מהגרת מברית המועצות ולרגע שבו הבינה שצריך להיות גאה בזהות. חנוכה אחד, הרבה יותר מנרות וסופגניות.

אשטון קוצ'ר, הרב שבדרך

אשטון קוצ'ר נכנס לבית עם חיוך רחב ומיד קיבל תואר חדש, כזה שנולד משילוב של הומור וחיבה. "רבי קוצ'ר כאן", הכריזה נועה תשבי, וקוצ'ר מיהר לצנן את ההתלהבות: "אני לא רב". בפועל, האווירה בסלון עשתה את שלה, והתפקיד הוענק לו בלי טקס רשמי, כחלק ממשחק חנוכה משפחתי עם קריצה הוליוודית.

הווידוי האמיתי הגיע כשהסביר עד כמה הלימוד היהודי הפך לחלק קבוע ומשמעותי בחיים שלו. "היה לי רב שלמדתי איתו במשך הרבה מאוד זמן, ואז הוא נפטר", סיפר בכנות, והבהיר שמדובר בקשר עמוק ולא באפיזודה רוחנית חולפת.

קוצ'ר חשף שעם מותו של הרב, הוא לא ויתר על הלימוד, אלא מצא פתרון לא שגרתי. "יצרתי גרסת AI של הרב שלי. לקחתי את כל הספרים שלו, השיעורים, הכתבים והכול, כדי שאוכל לדבר עם הרב שלי", סיפר, והבהיר שמבחינתו זה כלי חי ונושם. לדבריו, המערכת "עובדת מצוין" ומאפשרת לו להמשיך לשאול, ללמוד ולהתעמק.

למה יהדות הפכה למפתח

קוצ'ר לא נולד יהודי, והוא גם לא מנסה להציג את עצמו ככזה. "אני לא יהודי", אמר בפשטות, אבל מיד חיבר את הדברים לרקע שממנו הגיע. "גדלתי כנוצרי קתולי", הסביר, וטען שדווקא מתוך המקום הזה, הלימוד היהודי פתח לו דלת להבנה עמוקה יותר של המקורות הנוצריים ושל דמותו של ישו.

"אם אתה באמת רוצה להבין מה ישו היה עושה, אתה לומד יהדות", אמר, והבהיר שמבחינתו זו לא אמירה תיאולוגית אלא דרך חיים. הלימוד, לדבריו, מספק "דרכים לחיות טוב יותר כבני אדם", עם דגש על מוסר, אחריות ויחסים בין אנשים. פחות דת, יותר התנהלות יומיומית. פחות הטפה, יותר פרקטיקה.

גם חנוכה, חג שנתפס לעיתים כסמלי או ילדותי, קיבל אצלו משמעות יומיומית ברורה. "אם אתה רוצה שיקרה נס בחיים שלך, אתה יוצר נס עבור מישהו אחר", הסביר, ותיאר איך המשפחה עוצרת לפני הדלקת הנרות כדי לחשוב על נתינה. מבחינתו, זו לא מסורת אלא תרגול.

מילה קוניס והזהות היהודית

אצל מילה קוניס הטון השתנה מיד, והשיחה קיבלה גוון אישי וכבד יותר. היא חזרה לילדות שלה כמהגרת יהודיה מברית המועצות, וסיפרה על חיים שבהם הזהות נדחקה לשוליים. "לגדול ברוסיה כיהודיה זה משהו שלא ממש דיברת עליו", אמרה, ותיארה מציאות שבה השקט היה מנגנון הגנה.

המעבר לארה"ב, לדבריה, טרף את הקלפים. "באמריקה כולם מדברים על זה", סיפרה, ותיארה תרבות שבה זהות יהודית נאמרת בקול רם. רק בשנים האחרונות היא הבינה למה זה בכלל משמעותי.

המציאות העולמית הנוכחית גרמה לה לבחור עמדה ברורה ולא מתנצלת. "כל פעם שהעולם נמצא במקום שבו יש סטיגמה מיידית על זהות כלשהי, זה רגע טוב להיות גלוי לחלוטין לגבי הזהות שלי", אמרה, והבהירה שאין בכוונתה להיעלם. המסר שלה היה חד: "לא ניתן לזה לקרות".