סוויפט: "אין מצב שאני עולה לבמה על שש"

טיילור סוויפט ישבה הלילה מול סטיבן קולבר באולפן, מחויכת ורגועה, אבל מדברת על כאבים פיזיים וטקסי לילה מוזרים במלון. 

"לעשות את השואו ברמה שש זו לא אופציה"

מבחוץ, ה־Eras Tour נראה כמו פנטזיה בלי סוף. מבפנים, זה בעיקר משמעת וכאב. סוויפט מספרת לקולבר שבמהלך הטור היא חלתה כמה פעמים, כולל וירוסי בטן, אבל מבחינתה זו לא סיבה לעצור. "המטרה הייתה שהם לא ידעו שאני חולה", היא מסבירה.

עוד בתחילת הסיבוב היא קיבלה החלטה: אין תרחיש שבו הערב מתבטל, ואין דבר כזה "לזרום" עם הופעה חצי כוח. היא או עולה לבמה במאה אחוז, או שלא עולה בכלל. לפחות לפי איך שהיא מספרת את זה – היא לא השאירה לעצמה אופציה נוספת.

החליפה של ורסאצ'ה כשיריון קרב

כדי להצליח להחזיק את עצמה ערב אחרי ערב, סוויפט מספרת שבגד הפתיחה של הטור – בודי־סוט נוצץ של ורסאצ'ה – משמש אותה כמו על סוג של שיריון.

היא מתארת מצב שבו היא יכולה להיות עייפה, עם כאבים ואפילו עם וירוס, אבל ברגע שהחליפה הזו עליה, משהו משתנה. "כשאני לובשת את זה, זה קורה", היא אומרת. 

כשהקהל חווה "פוסט קונצרט אמנזיה"

במהלך השיחה מזכיר קולבר כתבות על מעריצות ומעריצים שדיווחו על "post concert amnesia" (שיכחה לאחר ההופעה) ועל "joy blackouts" (בלאקאאוטים של שמחה) אחרי הופעות של ה־Eras Tour. היא מספרת שבהתחלה חשבה שההיסטריה סביב הטור קשורה פשוט לזה שלא הצליחה להופיע כמה שנים טובות עם אלבומים שיצאו.

רק כשקראה דיווחים של אנשי מקצוע על חוויה של "איבוד זיכרון" מרוב התרגשות, היא הבינה שכל העסק יצא מגבולות המוכר. מבחינתה, זו הייתה הנקודה שבה הבינה שהטור הזה לא עוד סיבוב, אלא משהו שהפך לחוויה קיצונית גם לקהל וגם לה.

זמן להיות בת-ים: איך מכבים את המכונה

אחרי שלוש וחצי שעות על הבמה ועוד כמה על אדרנלין, היא לא פשוט "הולכת לישון". סוויפט מתארת טקס קבוע כמעט: קודם כל חזרה למלון ויציאה מבגדי ההופעה. משם ישר לאמבטיה. "לתוך המים מיד. זמן להיות בת-ים", היא צוחקת.

אחרי האמבטיה מגיע החלק הכי אנושי בתפריט: רום סרביס. צ'יפס, ומה שבא לה באותו ערב. אבל גם זה לא מספיק כדי להוריד הילוך. כדי להרגיע את הראש, היא חותמת על כ־2000 דיסקים. "כשאני עושה משהו עם הידיים, זה מכבה לי את המוח היצירתי", היא מסבירה.

ברקע הטלוויזיה פתוחה על "דייטליין". היא צריכה את הרעש הזה, את סיפור הפשע של מישהו אחר, כדי לצאת מהסיפור הענק שהיא הייתה בו לפני רגע מול עשרות אלפי אנשים.

"אלה שני דברים שיכלו גם לא לקרות"

אל תוך כל זה נכנסת השנה הכי טעונה שלה גם בחיים האישיים. קולבר מברך אותה על האירוסין לשחקן הפוטבול טרוויס קלסי, והיא מחייכת כשהוא מלמד אותה את הכלל הישן: "best wishes" לכלה, "congratulations" לחתן.

באותו ריאיון הוא מזכיר גם את מה שקרה במקביל לקריירה שלה: העובדה שקיבלה סוף סוף בעלות על ההקלטות המקוריות של המוזיקה שלה. סוויפט אומרת ששני הדברים האלה – להתארס ל"אהבת חיי" ולקבל בחזרה את המוזיקה שלה – הם דברים שיכלו גם לא לקרות בכלל. זה לא היה "ברור מאליו" שיגיעו.

היא מזכירה במפורש שהמעריצים הם אלה שאפשרו את זה, דרך התמיכה בסיבוב ההופעות ובפרויקטים של ההקלטות מחדש. 

ובכל זאת, את עצמה היא עוד לא מדרגת

קולבר מנסה לצרף את סוויפט למסורת שהוא יצר עם מוזיקאים אחרים, ושואל אותה מהם חמשת השירים האהובים עליה מתוך הקטלוג שלה. היא מיד נלחצת. "אני צריכה זמן בשביל זה", היא אומרת, ומסבירה שהיא צריכה מרחק כדי להצליח להעריך את עצמה.

ובכל זאת, היא מסכימה להציב משהו אחד במקום הראשון: "All Too Well" בגרסת עשר הדקות. היא גם מודה שהיא מאוד מחוברת לאלבום החדש שלה, "The Life of a Showgirl". את שאר הרשימה היא מעדיפה להשאיר פתוחה. מבחינתה, זו עבודה לעתיד, לא להווה.

צפו בקטע המלא מתוך הריאיון: