בחלקו הראשון של הריאיון, יובל לוי, הזוכה הטרי של "האח הגדול", הציב קו: איפוק הוא לא אסטרטגיה, זו עבודה עצמית; ואת הביקורת של דיירי הבית הוא משאיר מאחור. עכשיו, חלקו השני של הריאיון ממשיך מאותה נקודה: ההתכתבות הקרה־חמה עם שני, המסר מהמסוק של אמא, הזוגיות הראשונה שלו (מול כולם), וגם איך כמעט לא נכנס לעונה – עד הטלפון של הדקה ה־90. צפו בריאיון המלא.
"שני אדרי" באנשי קשר, והטלפון שחונק
דיברתם מאז עוד פעם?
"יצא לנו פה ושם לדבר בהודעות אבל לא דיברנו כמו שצריך. אני מאוד מאוד עמוס, היא מאוד מאוד עמוסה, גם החג נכנס עכשיו".
מה אתם אומרים בהודעות?
"'מה קורה? מה נשמע? איך אתה? איך את?' לא יוצא לנו כל כך. לצערי אני מפספס קצת… אני בקושי עם הטלפון, אבל בעזרת השם".
כשחשוב לא מפספסים.
"אתה לא תאמין, אבל גם לאמא שלי אני עונה לפעמים אחרי יומיים בוואטסאפ כי אני לא מצליח".
כמה הודעות לא נענו יש?
"רוצה לבדוק?… זה לא נגמר".
מה ההודעה האחרונה ששני שלחה?
"'מה איתי'".
ומה ענית?
"'ברוך ה', מה איתך?'"
ומה היא ענתה?
"שוב נעצרה לנו השיחה. היא התקשרה אלי ולא הספקתי לענות".
איך היא שמורה לך?
"'שני אדרי'".
מאוד פורמלי.
"ככה קוראים לה… בבית היו לה הרבה שמות אחרים. כרגע היא 'שני אדרי'".
אהבה ואינסטגרם
מתחילות איתך?
"כן".
יש לך זמן לזה?
"האמת שלא. אני לא מצליח לענות להודעות".
איך מתחילות?
"לרוב באינסטגרם – המון. ברחוב אני בקושי נמצא, אבל כשאני יורד לרחוב אני מקבל המון אהבה, מכל הגילאים".
ברשת זה כמעט קונצנזוס בעדך.
"כן… האהבה בסושיאל עצומה".
המסוק – חשבתי שזה היה רעיון גרוע. בדיעבד?
"לקבל מסרים מבחוץ זה מבלבל. במיוחד מהמשפחה. אני אמרתי כמה פעמים: ציפיתי מהמשפחה שלי להיות ניטרליים".
אתה מבין היום למה עשו את זה?
"אני יכול להבין. זו הייתה מערכת יחסים בעייתית, היו הרבה רגעים לא פשוטים. אני מבין דאגה ורצון להביע דעה. אבל חשבתי שיישארו ניטרליים".
אפשר להגיד שהקשר היה 'רעיל'?
"רעילה? לא יודע, לא".
נטען שוב ושוב: אם אתה היית מדבר אליה כמו שהיא דיברה אליך…
"זה בטוח… היו דברים מאוד קשים".
איפה אתה בסיפור הזה?
"זו הייתה מערכת יחסים מורכבת. קיבלתי התעוררות מסוימת. שאלתי את עצמי: 'האם זה מה שאני רוצה? האם זה מה שמגיע לי?' ברגע שהיא סיימה – גם מהצד שלי זה הסתיים".
בדיעבד היא עשתה לך טובה שנפרדה?
"בחוץ זה לא היה מחזיק. הרבה פעמים גם אנחנו אמרנו: 'בחוץ זה לא יחזיק'. הבית הזה סגור, ויש לו חוקים משלו".
"זוגיות ראשונה מול כל העם"
אתה בן אדם זוגי?
"לא הייתה לי זוגיות ארוכה לפני. בפנים אני מאמין שאני זוגי".
איך זה שלא הייתה זוגיות?
"קשה להיכנס לי וקשה לי להיכנס לזה. גם עם שני – רק אחרי 50 יום החלטנו ללכת על זה. אני בודק דברים".
אף פעם לא היית מאוהב?
"לא".
בדקת את זה עם עצמך? טיפול?
"הרבה פעמים היה לי קשה להיפתח בגלל המקום שהייתי בו בחיים. כשאתה לא במקום שאתה רוצה מבחינה עצמית – אתה לא נכנס למשהו. זה עוצר".
ועכשיו, אחרי החוויה באח?
"אני בן אדם מאוד רגיש. כשאני אוהב – אני אוהב. בפן הרומנטי לפני האח זה לא נפתח לי, אבל חד־משמעית יש לי את זה".
הדקה ה־90: איך כמעט לא נכנס לעונה
איך קרה שהצטרפת דווקא העונה?
"זה התחיל כבר לפני ארבע שנים, הייתה התכתבות קטנה, לא המשיך. השנה זה קרה במקרה. בפסח קיבלתי מהם הודעה: 'חסר לנו בן אדם אחד ואנחנו רוצים שזה תהיה אתה'. התלבטתי המון – זו הפרטיות שלך, אתה אנונימי, גם המשפחה שלך אנונימית. זה לא משהו שמובן מאליו".
ומה קרה אז?
"דיברנו ביום רביעי. אמרו לי 'תבוא בחמישי'. אמרתי סבבה – ולא הלכתי. פשוט לא הלכתי. ניתקנו קשר. ישבתי בסופ"ש, התבשלתי עם עצמי. במוצ"ש שלחתי להם הודעה: 'אני יכול להגיע מחר? זה עוד רלוונטי?' הם ענו לי 'כן'. ביום ראשון הלכתי – ומשם זה התגלגל".
אתה אומר בעצמך – לא היית אמור להיות בעונה הזאת.
"נכון. הכל קרה ברמת הדקה ה־90. הדייר האחרון שנכנס – ויצא אחרון. מטורף. אני בעצמי עוד לא מעכל".
למה בעצם לא הלכת בפעם הראשונה?
"זה פוגע בפרטיות. אתה רגיל להיות אנונימי. התלבטתי עם המשפחה, אם הם בכלל רוצים חלק בזה. בסוף הם היו בעד. אבל אני באמת חשבתי שזה לא בשבילי. אולי טוב שזה קרה מהר. אם היה לי זמן להתכונן, אולי הייתי מוותר. ככה זה פשוט קרה".
הדייר האחרון שנכנס – ויצא אחרון.
"מטורף. אולי טוב שזה קרה מהר. כשקבעתי לחמישי, לא הלכתי; בדקה ה־90 זה פשוט קרה".
המשפחה הייתה בעד?
"כן. לגמרי".
דיברת עם ארז איסקוב?
"כן. אחרי שיצאנו והבנתי שסבתא שלו נדרסה – שלחתי הודעה ותקשרתי. במסיבה נתנו חיבוק. ממנו כן קיבלתי 'מזל טוב'".
הוא לא אוהב להפסיד.
"להגיע מקום שני זה קשה. אבל מי שלא יודע להפסיד – לא יודע לנצח. ארז ספורטאי, מאמין שהוא מקבל כמו גבר".
פרסום, סלפים וסיפורי קומראן
אמרו שסירבת להצטלם במסעדת קומראן.
"אין דבר כזה שאני לא מצטלם עם אנשים. אם תראה את כמות הסטורים שעשיתי שם – לא תאמין. אנשים ביקשו שאבוא לשולחן – באתי. מישהו אפילו בא אליי, הציע לי כסף, שלף 100 יורו, 'בוא לשולחן שלי'. אמרתי לו: קודם כל מה פתאום, אני אבוא בלי קשר. קח את הכסף שלך. אין מצב שאני אומר לא לתמונה".
ובכל זאת מישהי טענה שסירבת.
"אני לא יודע מי אמרה לך את זה, אבל הסטורי שלי קרס מהתיוגים בקומראן. כל מי שרצה – קיבל תמונה. יצאנו לעשן סיגריה, יצאו עשרות אחרינו, כל אחד קיבל. אני באמת לא זוכר סיטואציה שאמרתי לא".
יש לך עוד סיפורים מהשטח?
"לפני יומיים שלושה עצר אותי בן אדם באמצע כביש, רמזור ירוק. עצר, שם אמברקס, אומר לי 'בוא תמונה'. עשיתי איתו תמונה, ומישהי מאחור צורחת 'סע! סע! ירוק!' – ואז מזהה שזה אני, גם היא עצרה, גם היא הרימה אמברקס, עשתה איתי סלפי. אנשים מרגישים סופר בנוח איתי, וזה הדבר שאני הכי שמח עליו".
הפרק מתפרסם בין ראש השנה לכיפור. יש מישהו לבקש ממנו סליחה?
"לא. ממי שצריך, אבקש באופן אישי".
תאחל לשני חג שמח?
"אני מאחל לכולם חג שמח".
ולשני ספציפית?
"'שני, שיהיה לך חג שמח ושנה טובה'".
תאחל לה זוגיות?
"בעזרת ה' – מה ששלה שלה. שהקדוש ברוך הוא ישלח לה כל מה שמגיע לה".
"מה הלאה?" – תעשייה, סוכנות, כסף
מה מעניין אותך לעשות הלאה?
"אני סקרן. פתאום יש הצעות… עוד לא סגור, בעזרת ה' מה שיגיע – יגיע".
היית הולך לעוד ריאליטי? גולסטאר?
"יכול להיות… גולסטאר הייתי הולך. אני שחקן, חולה כדורגל".
חתמת בסוכנות?
"לא. אני עובד עם אינטואיציה וסבלנות. לראות מי נכון לי. לא עושה מהר מדי".
יש הצעות?
"יש".
ומה עם הפרס?
"אין לי תוכניות. מאמין שאשקיע. הביטחון שלי לא על ידי כסף – על ידי עבודה עצמית".
ואיפה גרים וישנים בינתיים?
"בברקן, עם ההורים. ישן מעט – 3–4 שעות בלילה – לאט לאט חוזר לעצמי".
מה תאחל לעצמך?
"להישאר אני, רגליים על הקרקע, להקיף את עצמי באנשים שאוהבים, לעשות בחירות נכונות, להאמין בעצמי – ולמצוא את הבן אדם שישלים אותי".
