מאיה ורטהיימר חושפת משבר עם אסף (וידאו)

מאיה ורטהיימר הגיעה ל"סויסה + 1" עם כלל ברור: היא מתראיינת רק כשצריך לקדם משהו. זה הכלל שנולד, לדבריה, אחרי לא מעט כוויות. אלא שהריאיון הזה לא נשאר בגבולות הקידום ל"אהבה חדשה" בהגשתה, שחוזרת לעונה חדשה מחר (יום א') ברשת 13. הוא נפתח לתגובות קשות, כסף שמדליק אנשים, אינסטגרם כשליחות, החברות עם מעיין אדם, שנגמרה בלי דרמה רשמית, ילדים שגדלים מול עוקבים, ורגע אחד עם בעלה אסף זמיר במקלט בזמן מלחמה - שהפך לרעידת אדמה בתוך הבית.

כל הציטוטים כאן מובאים מתוך תמלול הריאיון. צפו בריאיון המלא בראש העמוד.

"אני מתראיינת רק כשצריך": הכווייה הראשונה

אמרת בתחילת השיחה שאת אוהבת להתראיין רק כשצריך לקדם משהו, והשתמשת במילה נכוויתי. נכווית מראיונות.

"כן. כשהייתי יותר צעירה. כל פעם בראיונות הראשונים שלי, הדבר היחיד שעניין מישהו היה הכסף והבית שאני מגיעה ממנו. והייתי מנסה להסביר על האופן שבו גידלו אותי. גידלו אותי בצורה די נוקשה, כי אני באה מבית של שני אנשי צבא, יקה גרמני. אמא שלי ואבא שלי מאוד פחדו שנצא מפונקים, ולכן הם שלחו אותנו לעבוד בגיל נורא צעיר, ועשו הפוך על הפוך, והודיעו שנצטרך לעבוד עוד יותר קשה ולהרוויח הכול".

"תמיד שאלו אותי על הדבר הזה, והייתי מתגאה בזה. ואז כשאני הייתי מספרת את הדברים האלה, אנשים היו אומרים אוי אוי אוי, היית צריכה לעבוד, יואו היא פשוט חיה חיים רגילים כמו כולם. וזה היה מה-זה מעליב".

למה זה מעליב?

"כי באמת עבדתי, קרעתי את התחת בתור נערה צעירה וגם כאדם בוגר. ואני שמחה על זה. אני חושבת שזה נתן לי הערכה לכסף ופרופורציה. ותמיד כשאני מספרת על זה אני חוטפת על זה אש וביקורת".

מה הדבר הכי מבאס שכתבו עלייך?

"אני מנסה לשבור את זה הרבה פעמים, ומקריאה את הדברים הכי הכי קשים בארוחת שישי. כמו למה היא נראית כמו גבינה צהובה, למה היא מתחתנת עם שאול יהלום. אנחנו מקריאים בארוחת שישי ועושים מזה צחוק. איך הם הגיעו לרזולוציות של הייטנס, רוע וכאלה".

ואת מצליחה לא לקחת את זה אישית.

"אני מנסה. אני מבינה שאם אני שמה את עצמי בנעליים שלהם, ברגע שאתה כותב תגובה רעה, למה שתעשה משהו כזה אם זה לא בשביל להרים לעצמך או לשחרר דופמין. אתה לא מסוגל להכיל את האי נעימות שזה מעורר בך. אז אני מסתכלת על התגובות של הקהל בחמלה".

למה את חושבת שכל עניין הכסף כל כך מפעיל את הציבור הישראלי?

"כי זה כמו לראות משפיענית קמה בבוקר ואומרת כמה קשה לי, ואתה אומר מאמי סתמי את הפה. איזה קשה לך. עבדת כמו בן אדם רגיל, מאיה. תביאו לה טישו, מסכנה".

אינסטגרם: עבודה, ערך, ושליחות

הרבה שאלו למה את עובדת כל כך קשה. למה לא לעצור רגע עם הילדים.

"אני יודעת שזה נשמע מטומטם, אבל אני לרגע לא מרגישה שאני עובדת. אני מרגישה שאני מביאה ערך מוסף. אני בן אדם שחי על ענן. אני לא עושה את הדברים בשביל הכסף. אני עושה בשביל לתת ערך מוסף, אם זה דרך אומנות, קומדיה".

"אני ראיתי כל החיים שלי את אבא שלי, סבא שלי, אמא שלי עושים כל כך הרבה עבור המדינה שלנו, עבור אנשים, עבור לעשות שיהיה פה טוב".

היא מודה שזה נשמע גדול. "זה נשמע מדומיין, אבל אם היית מכיר את אבא שלי, אני באה מתוך מקום כזה. והיום דרך הפרסום אני מרגישה שאני מצליחה לעשות טוב באמת".

האינסטגרם הוא ההכנסה המרכזית שלך?

"כן. מצד שני, זה גם תמיד מעורר אנטגוניזם כשאני מדברת על זה. זה הפיל בחדר".

ואז היא שמה את היתרון על השולחן. "קל לי להגיד לא", היא אומרת. "מעניין לי את הביצה שיציעו לי חצי מיליון לפרסם מוצרים שאני לא מאמינה בהם".

"יש מוצרים שיציעו לי 80 אלף לפרסם אותם, והם מעולים, אבל זאת חברה קטנה שאף אחד לא מכיר, ייצור ישראלי, איזה מפעל בדרום. אותם אני רוצה. אני בחיים לא אצליח לחיות עם עצמי אם מישהי הזמינה ממני והיא תתבאס עליי. איזה מבאס זה. כי אז באמת היא לא תזמין ממני פעם הבאה".

יש שתפים שאת מצטערת עליהם?

"כן. יש לי בעיקר שתפים שאני מצטערת עליהם לא כי זה מוצר לא טוב, אלא כי אני מרגישה שדפקו אותי. שהבטיחו לי שאני אוכל לתת משהו ואז דפקו אות. לי חשוב שתהיה את ההנחה הכי גדולה ולהיות ביושרה מלאה עם העוקבים שלי. ואז אני מגלה שבמקום אחר היה ככה וככה. זה לא סבבה. אני אומרת שאתם מקבלים את המחיר הכי זול, ואני צריכה לעמוד במילה שלי. אתם לא תוציאו אותי קקה".

ואז כשאת מבקשת מחיר הכי טוב, זה דופק משפיענית אחרת.

"חס וחסה. לא. רגע, שנייה. זה משהו שגם חשוב להעביר. בחיים לא. כשאני מבקשת אני בחיים לא מבקשת שאף אחת אחרת לא תקבל גם את המחיר הזה. אני רוצה שהצרכן יקבל את ההנחה הזאת, אז לא אכפת לי ממי הוא יקבל. אני אוריד אותם למחיר הכי נמוך, ואם מישהו אחר גם יקבל, מדהים".

בסוף זה יושב אצלה במקום פנימי. "אני יודעת מה זה עושה לי בנפש, מה זה עושה לי מולך, מה זה עושה לי מול אנשים שאני עובדת איתם. הם אומרים וואלה היא על הכיפאק. חשוב לי אינטגריטי על מאתיים. זה גם קארמה".

מעיין אדם, פגיעה, ולמה זה עדיין יושב בבטן

בואי נדבר על מעיין אדם. אתן לא חברות. לא מדברות.

"לא. בכלל לא".

היא לא מתחמקת, אבל גם לא נכנסת לפרטים. "תשמע, כמובן שאחרי שאחותה נפטרה הגעתי להלוויה ולשבעה. ואם היא תצטרך אותי אני אהיה שם חד משמעית. אבל לא, אנחנו לא חברות".

עשית פרצוף עצוב.

"כן. נפגעתי. זאת האמת. אין לי מה להגיד. היא הייתה בחיים שלי. היא הייתה חברה טובה, וזהו. זה קשה לפעמים. אבל אני חושבת שהיא קודם כל עושה עבודה מדהימה, ונראה לי שהיא חיה חיים מלאים וטובים".

ניסית ליישר את ההדורים?

"לא ממש. אם אתה נכווה מבן אדם פעם אחת ואז אומר אוקיי נדבר על זה, ואז עוד פעם ועוד פעם, אז אתה כאילו אומר רגע, אולי אני פשוט לא ראיתי שזה חלק מהבן אדם".

אם תראי אותה ברחוב?

"אני אבוא, אני אגיד שלום. זה יהיה מוזר לעין".

דפיקות לב.

"בטוח".

למה כל כך נלחצת עכשיו?

"כי זה אינטימי. פוגע. אני לא רוצה לכבס כביסה מלוכלכת בחוץ. זה פוגע. וזהו. זה מפחיד לדבר על זה בראיון".

את עוקבת אחריה?

"כן".

למה לא הורדת עוקב?

"כי זה נראה לי ממש אידיוטי כשעושים את זה. מה, אתם רוצים עוד אייטם? מה הבעיה פשוט לעשות מיוט?".

אז היא על מיוט.

"כן. אני גם מסתכלת על הדברים שלה מדי פעם".

היא מדגישה משהו חשוב. "אני לא מסתכלת עליה כאקסית. היא בן אדם טוב, אמא מדהימה. זה לא שחור ולבן. יש פה תחום אפור".

חבורות, ליקי, ומה נשאר מהתעשייה

אמרו לי שהיית בחבורת ליקיז.

"כן. קודם כל עברתי דירה, אז הייתי מתאמנת יותר אצל ליקי. הייתי בחבורה הזאת של שלומית מלכה".

זאת גם חבורה שהתפרקה.

"כן. אבל זה קורה. וכל אחת המשיכה למקום שלה".

יש דבר כזה חברות אינסטגרמית?

"ברור. אבל גם בתוך העולם הזה יש חברויות אמיתיות".

יש פער בין חברות אמיתית לחברות אינסטגרם.

"לא בהכרח. יש גם חברות אינסטגרם שהן חברויות אמיתיות לחלוטין".

"כל החיים ניסיתי לזהות אם זה אינטרס. קודם כסף, אחר כך פרסום. זה הפחד הכי גדול שלי היה כילדה. לפעמים אני נופלת. וזה פוגע".

היא יורדת לרגע ספציפי. "אני לוקחת אותך לכיתה ו'. יש לי חברה הכי טובה, ואז ילדות מבית ספר אחר אומרות לה שהיא סיפרה שניקח אותה בקיץ לסירה. אתה מרגיש אפס. כאילו אף אחד לא ירצה להיות חבר שלך בגלל מי שאתה. איזה מעליב זה".

הריאיון הזה הלך למקומות שלא תכננת.

"אני בן אדם מלא בפגיעות. להיות פה זה לאפשר לעצמי להיות פגיעה. איזה פחד זה".

את מפחדת שישבר לך הלב.

"כן. אבל בעיניי חשיפה היא תנאי לקשר".

הילדים, הגילאים, והיומיום שלא מצטלם

בואי נדבר רגע על הדברים הטובים. אסיה ונוח. איפה הם עכשיו?

"אסיה בגן ונוח בבית".

נוח בבית עם מי?

"בייביסיטר".

מטפלת קבועה?

"כן. כי הוא עדיין לא נכנס לגן".

בן כמה הוא?

"בן שנה וקצת. אסיה תכף תהיה בת שש".

עם אסיה את כבר עוברת מערכת יחסים גם בסושיאל.

"כן. עכשיו הגיע השלב שהיא מבקשת 'אמא צלמי אותי'. ואני מצלמת אותה וזה מאוד מצחיק. והיא גם לוקחת את הטלפון ומצלמת את עצמה".

באיזה גיל יהיה לה אינסטגרם?

"אני מקווה שיהיה לה טלפון בגיל 16. הלוואי. אמן. אני יודעת שזה לא יקרה, אבל אל תעיר אותי מהסרט שאני רוצה לחיות בו".

היא אפילו הולכת רחוק יותר. "אני רוצה שאסף יכניס חוק בעיריית תל אביב שיהיה רק מגיל 16. אם כל ההורים נזרום עם זה, זה יקרה".

היא עם מסך כל היום?

"ממש לא. בשום פנים ואופן. כאילו, כל עוד אמא שלי לא שם".

"עכשיו היינו בתאילנד. אסף נשאר לעבוד בעיר, ואני נסעתי עם אסיוש ועם האחים שלי", היא מספרת. "אני אומרת לאמא שלי, 'אני הולכת לשיחת עבודה, שמרי על אסיה', ואני חוזרת. והיא מראה לה 'אמילי בפריז'".

אני זוכר שפעם ביקשת שכשרואים אותה ברחוב לא להגיד לה היי. זה הרגיז אנשים.

"תשמע, יש פער בין להגיד היי לבין משהו יותר אינטנסיבי. אני רואה ילדים של אנשים מאוד מפורסמים באינסטגרם. אם אני אראה אותם ברחוב, אני לא אגש לילד. אני אגיד שלום להורים, וזהו".

"זה התחיל כשגרנו בניו יורק. אף אחד לא ניגש ברחוב. אנחנו זרים", היא נזכרת. "חזרנו לארץ, ודיילת אמרה לי אני רוצה תמונה אתכם וגם עם אסיה. אמרתי לה לא. והיא אמרה אבל אני עוקבת אחריה".

ואז הגיע רגע שהדליק נורה אדומה. "הייתה מישהי מהממת שפתחה לאסיה עמוד מעריצים. היה לזה עשרות אלפי עוקבים ומיליוני צפיות. היא לקחה כל סטורי שהעליתי והעלתה אותו. ואז אנשים אמרו לי, 'אבל אנחנו עוקבים אחרי אסיה באינסטגרם'".

ומה עשית?

"פתאום הבנתי. אמרתי רגע, שנייה. ביקשתי שיסגרו את העמוד הזה. וסגרו אותו".

לא חבל?

"האמת שכן. זה נדלן סושיאלי אדיר. אבל אני לא חולמת על זה עבורה".

איך את עם נוח?

"וואו", היא מחייכת, ואז נהיית רצינית. "נוח דומה לאבא שלי זכרונו לברכה. אני מרגישה שקיבלתי מתנה. טייק אוואי פרום האוון".

עם אסיה זה היה אחרת.

"מאוד. היא נולדה בתחילת הקורונה. סגרים, אסף שר בממשלה, הייתי לבד בבית עם תינוקת".

"כולם אמרו לי, 'זה לא הדבר הכי מדהים בעולם?'. ואני הסתכלתי, ואמרתי, 'לא'", היא מספרת. "אני לא ישנה, לא אוכלת, בוכה. הרגשתי שאני דפוקה".

ואז מגיעה האבחנה. "האחות בטיפת חלב אמרה לי את לא בדיכאון קלאסי, את על התפר".

ומה את חשבת?

"שכולם בוכים שש פעמים בשבוע. קורונה, מלחמה. מי לא בוכה?".

זוגיות, קריירות, ומה קורה כשאין אוויר

למה אתם בטיפול זוגי?

"שני אנשים שמפתחים קריירות במקביל להורות. זה קשה לאללה".

אתם רבים יותר?

"כן. זה הצטברות. עוד דבר ועוד דבר. אחרי 'עם כלביא' היה לנו משבר. הייתי בפאניקה. ישבנו במקלט, הכול רעד. אמרתי אני לא נשארת כאן עם הילדים. הוא אמר לי, 'את יכולה לעשות מה שאת רוצה, אבל אני לא נוסע'".

זה היה משבר של פרידה?

"לא. זה היה רגע של אני לא מוכנה לזה יותר. לא מוכנה. זה היה כמו רעידת אדמה בקשר".

כסף בבית, הסכם ממון, ויד 2

יש לכם הסכם ממון?

"בוודאי. זה בא מההורים שלי. אצל כולנו".

היא לא מטאטאת את הקושי. "זה כואב לדבר על זה. זה מרגיש כאילו את לא סומכת. זה נועד לשמור על הילדים. צריך לא להיות תמימים".

קניתם בית?

"יש לי דירה. אבל אנחנו גרים בשכירות. אנחנו מחפשים. ביד 2 ברור. לא היה אקזיט. אני שם כבר כמה שנים. זה שכר. משלמים לי טוב".

אהבה חדשה, תמימות, ודמעות בקונטרול

נסיים בטוב. אהבה חדשה.

"עולה עונה חדשה. הולך להיות בלאגן. יש שם אהבה. בטירוף".

זה טלוויזיה. יהיה לי על מה לכתוב?

"אני באה לזה מאוד תמימה. אני באה לאהוב. אני באמת מאמינה שהם באים למצוא אהבה".