למפגש הראשון שלי עם דניאל עמית היה מלוא הפוטנציאל להיות מוזר ומלא במבוכה - שלי, כמובן. בשיחה מקדימה ביקשתי ממנה להכיר את "דניאל עמית התופעה" במגרש הביתי שלה, והיא, בדומה לאישיות הפתוחה והלא מתאמצת שלה, פשוט ענתה: "סבבה, אני עם חברות במסעדה בערב. בוא שב איתנו".
במסעדה ישבו עם עמית עוד חמש חברות, וחבר נוסף בר־מזל. לי זה הזכיר קצת את הסצנות המגה־מביכות מ"חתונה ממבט ראשון", כשהחתן מגיע לראשונה למפגש עם החברות של הכלה, עם הבדל אחד קטן - הכרתי כמעט את כל החברות שלה, בשם ובפנים. זה לא בגלל התחקיר הראוי לשבח שלי, שהגיע עד לבית הספר היסודי שלה בראשון לציון, אלא פשוט כי אני עוקב אחריה באינסטגרם בשנים האחרונות, שם הן מופיעות לא מעט. אני סתם עוד אחד מתוך 299,000, נכון לכתיבת שורות אלו.
רגע לפני שנתח הקוראים שאינם צורכים בשקיקה תכנים מצולמים היטב ברשתות החברתיות מדלג על הכתבה, נספר שבשנים האחרונות נחשבים משפיעני הרשת לכוח עולה שמתאים בצורה מושלמת למותגים רבים. לא תמצאו אותם במדיות המסורתיות כמו עיתונות מודפסת או פריים טיים טלוויזיוני כמו סלבריטאים מן המניין, אף שהם כאלה. הם פשוט לא צריכים את זה, כי הם כלי תקשורת בעצמם ובעיני עצמם.
מדור האוכל של "ישראל היום" באינסטגרם
המטרה שלהם היא אחת: להניע אנשים לפעולה, ולרוב בצורה הכי אותנטית שאפשר. לרוב הם לא יביעו כלל דעות פוליטיות וגם לא יתנצלו על כך, אלא יספקו תכנים שונים מעולמות קלילים ונגישים יותר כמו אוכל, אופנה, תיירות ואפילו גיימינג.
עמית, בלוגרית אוכל ומשפיענית רשת, לא תופסת את הטייטל הנוצץ כתחביב לשעות הפנאי. בדומה לחגית ביליה (לייזה פאנלים) קרן אגם או רותם ליברזון, עבורה יצירת תוכן היא עבודה לכל דבר: הצילום וכתיבת המתכונים לוקחים זמן, גם השתתפות באירועים. כשאת הופכת לכוח צרכני חזק ומבוקש, גם התגמול הכספי הופך למהנה יותר.
בשנה וחצי האחרונות, עם כל הטלטלות שעברו על עולם הקולינריה בארץ ובעולם, מי שתפסו נתח עסיסי מתשומת הלב של האנשים הרעבים שהיו סגורים בבתים, היו אותם בלוגרים - פודיז (Foodies), מתכונאים - תקראו לזה איך שבא לכם. אלו שלאו דווקא העניקו את התוכן הכי מורכב וברמת כוכבי מישלן, אלא הנגישו תוכן טעים בצורה כיפית ופשוטה לצפייה ולקריאה.
"זו מי שאני באמת"
עמית, בת 31, היא חוד החנית של אותם "פודיז". כשהיא מכינה מתכונים, רובם קלים ומושחתים, חומרי הגלם שבהם היא משתמשת נעלמים מהמדפים; כשהיא נהנית במסעדה - חצי שעה אחר כך קשה להשיג בה מקום שבועות קדימה, וכשהיא משתפת פעולה עם מותג מסחרי - המכירות שלו עולות בשיעור ניכר.
אבל אם תשאלו אותה, היא כבר לא לגמרי רואה את עצמה כמשויכת לנישת האוכל בלבד. "תמיד הגדרתי את עצמי כבלוגרית אוכל, זה נכון", היא מספרת. "אבל לאחרונה נראה לי שהפכתי פשוט לבלוגרית. כל אחד מנסה להגדיר את עצמו ואת תחומי העניין שלו, וזה בסדר גמור. אני חסרת נישות, אני אוהבת הרבה עולמות ונהנית מכל העולמות, למה לחפש הגדרות אם לא צריך?"
בחזרה למפגש ההוא במסעדה. אכלתי ארוחת ערב במסעדת חוף תל־אביבית עם "חבורת דניאל עמית" כדי לראות אם יש לה גינוני סלב (אין), אם צלמים מציקים לה (כן), לגרום לחברות שלה לרכל עליה קצת ובעיקר כדי לראות אם האותנטיות - אותה מילה מעצבנת שנמצאת במוקד ויכוח רב־דורי בין עמית ושאר קולגות לבין עוקבים שחשים "בגידה" - עדיין שם.
על מה זועמים העוקבים? זה מאוד פשוט. דניאל עמית היא זאת שיש לכל אחד מכם בחבורה שלו - התשוקה שלה לאוכל, פשוט או מישלן, מדהימה לצפייה. טוסט באבולעפיה מרשים אותה הרבה יותר ממנת שף נחשבת במסעדה הטובה בעולם, והיא יכולה לדבר עליו שעות. אותה אהבה לאוכל ומתכונים קלים וטעימים הביאו לה את העוקבים הרבים וגם את הפרנסה והקמפיינים המסחריים.
אבל אחריו הגיעו קמפיינים גם בתחומים אחרים, הבולט שבהם עם מותג האיפור "אסתי לאודר", ועוקבים התחילו לתהות - "לאן נעלמה דניאל עמית האותנטית?" זו שמעלה סדרת סטוריז שלמה על האהבה שלה לפירה, זו שמסתכלת באותן עיניים מתלהבות על אליל נעוריה אביב גפן ועל זיווה צהובה־בולגרית של "נאפיס".
עמית לא מתכוונת להתנצל. "אני לא מתייפייפת, אני יכולה להבין את הרמת הגבה והטענות נגדי", היא אומרת. "צברתי את הקהל הגדול והראשוני שלי מאנשים שהתעניינו ואהבו את האוכל שלי, ופתאום עשיתי 'ספין' והוספתי גם איפור וטיפוח. עם זאת, זו העבודה שלי. כמו שאתם קמים בבוקר והולכים למשרד, גם אני קמה בבוקר ליום עבודה שכולל המון דברים - תוכן לייצר, אירועים ללכת אליהם".
אז מה את מציעה לעוקבים שלא מרוצים מהתוכן?
"כל הקטע באינסטגרם הוא שאתה יכול לבחור אחרי מי לעקוב ומה לצרוך. אם יש אנשים שמה שאני מעלה כבר לא מעניין אותם, אני לא מבינה למה הם נשארים. המון עוקבים שלי אוהבים רק אוכל, אז כשיש סטורי של טיפוח והוא לא מעניין - פשוט אפשר להעביר הלאה. מעולם לא הכרחתי אף אחד לעשות כלום. יש לי עוד תחומי עניין חוץ מאוכל. תמיד אהבתי איפור וטיפוח, רק שלא הייתי משתפת את זה ברשתות. רוצים לראות מי אני באמת? זו מי שאני באמת, ואם יש גם דרך להתפרנס מזה, מה טוב".
אז האותנטיות לא נעלמה?
"יש משפט שרבים בתחום משתמשים בו ואני די שונאת: 'אני מפרסמת רק מה שאני מאמינה בו'. מצד אחד זה נכון במקרה שלי, מצד שני זה כבר די טחון. המון אנשים משתמשים בו כשהם לאו דווקא באמת מתנהגים ככה בפועל. ההרגשה היא שזה זול, אבל אני יכולה להגיד על עצמי שאני לוקחת רק דברים שאני אוהבת".
יש מקרים שאת ממליצה מרצון על מישהו שלא ביקש ממך?
"ברור, זה קורה המון וזה משהו שאולי העוקבים לא יודעים עלי. תמיד הייתי בנאדם שמפרסם דברים שהוא מתחבר אליהם, גם אם אין לזה תמורה. אם אני מנסה משהו ואוהבת אותו - אני חייבת לשכנע את כל הסובבים שלי לנסות אותו גם"
אם חוזרים אחורה לילדות של עמית, במקור מראשון לציון, מגלים שאף שבשום שלב בעברה היא לא עבדה בעולם הקולינריה, הפריצה דווקא דרך האוכל היתה לגמרי צפויה. "היתה לי תשוקה לאוכל מהרגע שנולדתי. המשפחה שלי כל הזמן מתעסקת באוכל, הקבוצה שלנו בווטסאפ תמיד מתעסקת במה כל אחד אוכל ומה יהיה בארוחת שישי. בבית הספר הייתי מתעניינת מה יש לכולם בסנדוויצ'ים, עושה החלפות ומבקשת ביסים. האהבה לאוכל תמיד היתה שם".
ברוח התקופה, החשיפה הרבה שעמית זוכה לה ברשתות החברתיות הפכה את חבריה וחברותיה לסוג של סלבס, אבל יותר מכך, גם את משפחתה. עדנה, האם, שעבדה עד פרוץ הקורונה כסוכנת נסיעות, מככבת בסטוריז של דניאל בתדירות גבוהה. נכון לכתיבת שורות אלו, יש לה יותר מ־5,000 עוקבים ומעריצים שעוצרים אותה באמצע הרחוב, מצטלמים איתה ומבקשים ברכות לימי הולדת.
האחות, שירי, הפכה גם כן לסיפור הצלחה בפני עצמו, עם תאוות מעט שונות משל אחותה: היא יוצרת מתכונים בריאים לאינסטגרם, יש לה כמעט 60,000 עוקבים, וכיום גם היא חיה, נושמת ומתפרנסת מאינסטגרם במשרה מלאה.
"כמה שאני מוחצנת, אחותי בדיוק ההפך", מעידה עמית. "שירי סירבה לפתוח אינסטגרם כי היא התביישה. בסוף בעלה פתח לה אינסטגרם והעלה מתכון, אני הפצתי את זה וזה התפוצץ. היא שנונה והמתכונים שלה מעולים, הכל על טהרת האוכל הבריא. היא השיגה בכמה חודשים כמות עוקבים שאנשים עובדים בשבילה שנים".
כרוניקה של פסטה
מערכת היחסים שלה עם האינסטגרם החלה די במקרה, בטח לא מתוך כוונה מסחרית. "בשנת 2011, אחרי הטיול בדרום אמריקה, אפשר לומר שהאינסטגרם שימש עבורי כאפליקציה של עריכת תמונות שמעלים אליה תמונות של שקיעה, תמונות עם חבר, צחוקים ושכונה".
מתי הבנת שהתחביב שלך יכול להפוך לקריירה?
"עבדתי שנה וחצי במשרד סושיאל. מאוד נהניתי בו ולמדתי המון, אבל האמת היא שאם רוצים לדכא אותי אז צריך להכניס אותי למשרד עם בוס שאומר לי מתי לבוא, מתי ללכת, מתי לקום ומתי לאכול. באיזשהו שלב זה היה לי קשה מדי לשלב את שיתופי הפעולה עם העבודה היומיומית, עד שעשיתי את הצעד ועזבתי. התלבטתי בהתחלה, כי זה מפחיד. חייבים הרי הכנסה קבועה".
אמא עדנה, מיותר לציין, דווקא פחות התלהבה מההרפתקה של הילדה. "היא אמרה לי: 'דניאל, שלא תעזי'. אם זה היה תלוי בה, עדיין הייתי יושבת במשרד ומרוויחה 8,000 שקל בחודש. עכשיו היא כבר עושה איתי קמפיינים".
View this post on Instagram
איך הרגשת אחרי הקמפיין המסחרי הראשון?
"שיתוף הפעולה הראשון שלי בתחום הקולינריה היה מול 'מחלבות גד' שפנו אלי, ואחריו גם אחרים ראו שזו אופציה והסכר נפרץ. אני חושבת שזה אפילו לא היה בתמורה לכסף אלא בתמורה למארז גבינות. לא הצלחתי לעכל אז את מה שקורה איתי, והאמת היא שעד עכשיו אני לא מצליחה. היתה אז הרגשה טובה, אבל לא חשבתי שזה יגיע לכיוון של קריירה.
"גם אחרי שהעוקבים התחילו להגיע, הכיוון לא היה בהכרח פרסומי. הייתי מגיעה למסעדות, לפעמים משלמת, לפעמים לא, וכותבת על החוויה פוסטים מצחיקים. שם זה התחיל, עד שפתאום השתנתה הפאזה. כשהגיעו המתכונים הגיעה גם ההכנסה".
את אומרת "הגיעו המתכונים", אבל למעשה מתכוונת ל"פסטה בסיר אחד".
"זו אכן היתה נקודת מפנה. נראה לי שכל בית שני בישראל עשה את הפסטה הזאת. זה היה כשעוד הייתי שכירה, אפילו לפני העבודה במשרד. כל הסיפור של הפסטה הזאת הוא לגמרי מקרי. ישבתי עם חברים באמצע הלילה, חיפשנו מה לאכול ושמתי בפסטה את מה שהיה. לא ציפיתי שיהיה כזה טירוף אבל האמת שהיא היתה מאוד טעימה וגם מגרה מאוד מבחינה ויזואלית והיה קל להכין אותה, אז אנשים התחילו להכין אותה בכמויות ולתייג אותי. הייתי בהלם".
View this post on Instagram
"קל, ויזואלי, טעים" - אלו בדיוק שלוש המילים שמאפיינות את הסגנון הקולינרי של המתכונים שמעלה עמית לרשת. היא לא שפית, לא למדה מעולם ב"דנון" או ב"בישולים". מצד שני, היא גם לא "סתם אחת" מהטיקטוק שמצאה טרנד ומחקה אותו. היא אוהבת להזמין אוכל לא פחות מכפי שהיא אוהבת להכין אותו, אבל היא יודעת להמציא, להכין ו"למכור" את המתכונים הכי פשוטים שיש.
המפגש השני שלנו נערך אצלה בבית, במרכז תל אביב, בית שלפחות וירטואלית אירח מאות אלפי אנשים, ולא וירטואלית מארח כמעט מדי ערב רבים מחבריה. זו היתה שעה מוקדמת מדי להזמין המבורגר, אז היא הכינה לנו משהו מאוד פשוט ממה שהיה בבית, מאפיין נוסף של מרבית המתכונים שלה - דברים שיש בכל מקום או דברים שלכל אחד יש בבית. במצב כזה, לא פלא שכולם מתחברים, מצעירים ועד מבוגרים, נשים וגברים, פריפריה ומרכז תל אביב, ואפילו מסורתיים ודתיים - אף שחלק גדול מתכניה לא כשרים.
איך את מסבירה את החיבור של אוכלוסיות שונות ומגוונות כל כך לתכנים שלך?
"אני יודעת להסתדר עם כולם ולהתאים את עצמי לכל סיטואציה. אין לי פילטרים ומעצורים בלשון. אני לא מנסה להתייפייף, כל האמת בפנים. אני לא מתביישת במי שאני ומה שאני - לטוב ולרע. אני חושבת שזה עובר לעוקבים. אנשים קולטים אם את לא מנסה לשחק אותה משהו שאת לא, אז כנראה שזה זה".
אותו מחסור בפילטרים עלה לעמית בסוג של סכסוך ביצתי־רכילותי מוזר במיוחד עם כוכב הנוער בן זיני, כאשר היא העלתה סטורי שבו תהתה מדוע הוזמנה ליום הולדתו, אם השניים לא מכירים ולא שוחחו מעולם. הסערה הסתיימה, אם תהיתם, בפיוס.
זה לא נחשב לירוק לבאר של הסצנה שאת משתייכת אליה?
"לא. אני בנאדם סתלבטן, אני מסתלבטת על אחרים ואין לי שום בעיה גם שיסתלבטו עלי. אני מודעת, מצחיקה, הכל עובר אצלי בהומור ובקליל. כשהעליתי את הסטורי לא חשבתי 'איזה פאדיחות אם הוא ייעלב', אין לי ומעולם לא היה לי שום דבר נגד בן זיני, זה סתם היה בצחוק.
"קח דוגמה הפוכה, עדי עייש (יוצר תוכן שהתפרסם בזכות "השחרות" על ידוענים ומשפיענים בישראל; ל"א) מעלה סטוריז שלי אליו לחשבון וצוחק על ריבוי הנושאים שלי באופן קבוע. אני צוחקת מזה, למה שאיעלב? אני שונאת אנשים נעלבים, שונאת".
"מה, התחלת להתאמן?"
לקראת יום הולדתה ה־30 של עמית, היא החליטה, ספק בצחוק ספק ברצינות, להציע לעוקביה (היו אז "רק" עשרות אלפים) סיר פסטה בתמורה לסרטון ברכה מאביב גפן, הזמר האהוב עליה. גפן גילה בתוך זמן קצר אלפי הודעות בחשבון שלו מלוות בדרישות לברכה, והחליט, כיאה לאביב גפן שהוא, להעלות את הרף. הוא צילם סרטון שבו אמר לה: "אם את משיגה לי בתוך כשבוע 20,000 עוקבים חדשים, אני מכין לך סיר פסטה ושולח לך ברכה".
אם אתם חושדים בקיומה של האותנטיות אצל עמית, אני ממליץ לכם בחום לראות את התיעוד שבו היא רואה לראשונה את סרטון התגובה של גפן ומגיבה בהיסטריה מוחלטת.
מספר העוקבים שדרש גפן הגיע בתוך יממה אחת בלבד, ועמית, ילדת אור הירח, החליטה למתוח את הגבולות עוד יותר עם מושא הערצתה, הציעה לו עוד 10,000 עוקבים בתמורה לכך שיבוא לבשל ולהופיע אצלה. וכן, זה הסתיים בארוחת ערב והופעה של כוכב הרוק במרפסת בשדרות נורדאו.
"ביום ההולדת באמת ראו את הכוח שיש לי מבחינת העוקבים", היא משחזרת, "אני גם לא לגמרי הבנתי את האפקט של הדבר הזה ומה שהוא יצר. זה סוקר במדורי הרכילות ובאתרים, והאמת היא שלא רק שממש נהניתי מכל מה שקרה, גם כמות ההצעות שקיבלתי גדלה בטירוף".
View this post on Instagram
איך נראה יום בחייה של דניאל עמית, עם כל הקהל והכוח הזה?
"ממש כמו שאנשים קמים והולכים למשרד. אמנם הלו"ז יותר גמיש ואני קמה בשעה מאוחרת יותר, אבל אני עובדת כמו כולם. זו עבודה לכל דבר ועניין, לפעמים גם עשר שעות ביום, וזה אינטנסיבי ברמה מטורפת".
לפעמים נמאס?
"לא. ברור שיש ימים שהם קשים ועמוסים, אבל אני באמת מודה על כל רגע, כל הזמן ובאמת מאחלת לכל אחד שקורא את הכתבה הזאת שיצליח להתפרנס ממה שהוא אוהב".
יש הבדל בין דניאל עמית של המציאות לבין דניאל עמית מהאינסטגרם? לצורך העניין, יש מצב שתנהלי מתחת לרדאר אורח חיים בריא כדי שזה לא יפגע בדמות שנוצרה לך?
"אני כותבת כמו שאני מדברת, אחד לאחד. יש לי הליכון בבית, ואם אני עושה עליו הליכה ולא מפרסמת, זה לא כי אני מפחדת מהדימוי שייווצר לי אלא כי אני יודעת שאקבל מאות הודעות של 'מה? התחלת להתאמן?' או הצעות לשיתופי פעולה ממאמני כושר ש'רוצים לקחת אותי פרויקט'. זה קורה גם כשאני מעלה תמונה אוכלת לחם קל עם חביתה. גם אני מאזנת, זה בסדר להגיד את זה. אני אוכלת מה שבא לי, אבל אם אני רואה שהגזמתי, אז יום למחרת אני אוכל דברים בריאים, לא סלט חלילה - אבל עוף ואורז, נגיד, כן".
יש עיסוק לא קטן בכמה את מרוויחה.
"אנשים משום מה מאוד מתעניינים בזה, ישבתי עם שתי חברות והן אמרו לי 'התערבנו על כמה את מרוויחה', זה משהו שאפילו לא עלה לי בראש שיעניין אחרים. מישהי אחרת אמרה לי שחברות שלה התחילו לספור לי קמפיינים, מטורף".
"אני אוכלת מה שבא לי"
רבים מיוצרי התוכן והמשפיענים שהגיעו לכמות כה גבוהה של עוקבים, עשו זאת תוך כדי שיתוף של נתח מכובד מחייהם, לרוב זה הגיע על חשבון פרטיות ולעיתים זה גם גורם לעוקבים עם תגובות ארסיות שהרגישו יותר מדי בנוח, ובאופן כללי למה שנקרא "חשיפת יתר". כשיש כל כך הרבה עוקבים ולכל אחד יש מה להגיד, מה לטעון ועל מה להתלונן, כל דבר לא שגרתי שמעלה עמית עלול גם לגרור תגובות, ולא בהכרח מהסוג הטוב.
"אני מעדיפה 100 עוקבים שיהיו איתי בלי שאצטרך להיות פוליטיקלי קורקט ובלי להתנצל, מאשר 300,000 שיעבירו עלי ביקורת, אני רוצה להישאר מי שאני", מודיעה עמית נחרצות. "אין לי את הפחד הזה שיירדו לי עוקבים אם אעלה תוכן שלא מוצא חן בעיניהם. התגובות לרוב בסדר גם מצד אלה שהתוכן לא בהכרח מדבר אליהם".
לרוב בסדר, אבל איך מתמודדים עם אלו שפחות?
"האמת היא שביחס לכמות העוקבים שלי, כמות התגובות הרעות היא מאוד מינורית. איך מתמודדים? הכל טוב. רוב התגובות הן לא כאלה רעות, גם אם יש משהו שמעצבן אני פשוט עוברת הלאה. אני לא באמת מצפה שאם יש לי עכשיו 300,000 עוקבים, לאף אחד לא יהיה משהו רע להגיד. אז אם זה כמה בודדים מתוך כמות כזאת, אין מה לייחס לזה חשיבות".
הפרסום שלך יצר לך סיטואציות שאת מרגישה בהן מובכת או לא בנוח? ביקשת בעבר מעוקבייך לא לצעוק לך מלמטה כשאת יושבת במרפסת, בקשה די חריגה.
"אני נותנת לעוקבים שלי להרגיש בנוח, אבל גם לי יש גבולות, אני גם בן אדם ולפעמים גם עלי עבר יום לא משהו. כשאני הולכת ברחוב ואנשים מבקשים להצטלם איתי ומדברים איתי, אני תמיד מקבלת את זה באהבה. כשאני יושבת במרפסת ואנשים קוראים לי מלמטה, אני נורא מתעצבנת. כשאני הולכת למסעדות עם חברים, ואנשים באמצע הביס באים אלי ושואלים מה כדאי להזמין, זה לא מוזר? להבדיל, לא היה אכפת לי שיצלמו אותי באמצע דייט".
נראה שכל מי שקרוב אלייך נהיה קצת סלב בעצמו. המנהלת האישית שלך היא החברה הכי טובה שלך, וחברה טובה נוספת היא השותפה שלך בעסק לניהול עמודים למסעדות ברשתות החברתיות. זה לא מלחיץ, לערבב ככה ביזנס עם פלז'ר?
"בהתחלה תמיד יש חששות, אבל האמת היא שלא היו לנו תאקלים אף פעם. אני וגילי שותפות בעסק של ניהול עמודי אינסטגרם של מסעדות, אבל לכל אחת מאיתנו יש תפקיד שונה, אז אנחנו שותפות אבל לא עושות את אותה העבודה. נועה, המנהלת האישית שלי, היא חברה מאוד טובה שלי עוד מלפני, ואנחנו מסתדרות בעבודה באופן פנומנלי. היא מתחשבת בצרכים שלי והיא מבינה אותי, יודעת מתי להיות סבלנית איתי ומתי צריך להאיץ בי. דווקא בגלל שהיא מכירה אותי לפני הבלוג, היא יודעת איפה נקודות החוזק ואיפה נקודות החולשה שלי".
את מרגישה שתחת הטייטל של "אוכלת ולא מחשבנת" הצלחת לשנות את השיח על הפרעות אכילה, ובאופן כללי על המקום של משקל באידיאל היופי הנשי? את מקבלת גם תגובות רעות?
"זה לא מפריע לי. רוב ההודעות שאני מקבלת הן באמת מבנות שיש להן הפרעות אכילה או אנורקסיה. הן כותבות לי שבזכותי הן הצליחו לצאת מזה וחזרה להן האהבה לאוכל. הן הפסיקו לפחד ממנו, כי הן ראו שאני אוכלת הרבה ועדיין מוקפת בחברים ונאהבת. זה גרם להן לשחרר. לא יוצא לי לקבל הודעות של 'יא שמנה' או דברים בסגנון. מדי פעם אני מקבלת הודעות גם בהפוך על הפוך מאנשים ש'דואגים לי', עונה שאני בסדר ותודה".
את רואה את עצמך ממשיכה לאכול מה שבא לך?
"יש מצב גדול שאני פתאום אעשה שבוע של תזונה בריאה, הכל יכול להיות, לא פוסלת שום דבר. אני לא פודית של אוכל מושחת, אני אוכלת מה שטעים לי ומה שבא לי. אם אני אחליט שבוע אחד לאכול רק טונה, אני אוכל רק טונה. אבל לא במים, יש גבול".
ומה לגבי זוגיות? החשיפה הגבוהה שלך היא משהו שיכול להרתיע?
"אני יכולה להבין את החשש. בן הזוג שלי חייב להיות מאוד חברותי, כי החברים שלי הם משהו שמאוד חשוב לי. לא קשה לאהוב אותם, הם קלילים וזורמים. מה שיכול להלחיץ זה החשיפה והפרסום, אבל מי שיש לו מספיק ביטחון עצמי, יידע להתמודד. בזוגיות צריך להיות איזון, אם אני כבר בכותרות אני תמיד אעדיף מישהו שיהיה הצד המאזן, עדיף אנונימי, שנחיה את החיים שלנו בסבבה".
החלום: מעדנייה קטנה
אחת השאלות שתמיד עולות בהקשר לעולם המשפיענים ברשתות החברתיות, בעיקר מצד אלה שלא חיים אותו מדי יום, היא אם ניתן להמשיך ולסמוך על הדבר הזה כמקצוע, משמע, מה יקרה אם יום אחד לא יהיו פה יותר רשתות חברתיות, ועמית, ועוד המון כמותה, יהפכו בן־רגע ללא רלוונטיים.
"אני מודעת", מדגישה עמית. "אני יודעת שכל מה שקורה פה עכשיו הוא לא לנצח, אבל אני סומכת על האינטליגנציה החברתית והרגשית שלי. אם אני אתחיל לראות שדברים לא עובדים, אני אפנה לכיוונים אחרים".
עמית מציינת שלמרות הפומביות המיוחצנת של האינסטגרם, "זה לא משהו שמתאים לכולם. לא כל בנאדם שרוצה להיות בלוגר יכול בפועל להתמיד בזה. כל אחד יכול לבוא ולהעלות מתכונים, ויכול להיות שהם יהיו הרבה יותר טובים משלי, אבל כדי באמת להצליח צריך גם להיות עם אופי מסוים, חזק, דומיננטי, ספציפי, כזה שיגרום לאנשים באמת להתחבר אליך דרך עוד דברים ולא רק דרך האוכל שאתה מכין".
View this post on Instagram
ומה לגבי העתיד? לטלוויזיה סירבת, מסעדה לא על הפרק.
"אני לא פוסלת טלוויזיה, אבל כרגע זה לא משהו שאני רודפת אחריו. הציעו לי להשתתף בתוכניות הריאליטי הגדולות, אבל טוב לי איפה שאני. יש לי איזשהו חלום קטן של לפתוח מעדנייה. אני מקבלת מלא הצעות לעמוד בפרונט של מסעדות, אבל אני לא בעניין. עם זאת, בתקופת הקורונה דיברתי על מקום שאני רוצה לפתוח שנקרא 'חלל', לאירועים קטנים. ירדתי מזה בגלל שראיתי שהלו"ז שלי מלא מדי, אבל מי שאמור היה להיות השותף שלי כנראה כן יילך על זה, אז יש מצב שאמצא את עצמי משתלבת".
ונסיים דווקא עם סוגיה שהמון קוראים ביקשו ממני לברר איתך - למה את לא בטיקטוק?
"אני נשאלת על זה המון. יש לזה סיבה מאוד פשוטה. אני מרגישה שאני פשוט לא בגיל".
אוכל, בקטנה
מה תמיד תסכימי לאכול?
דים סאם, פסטה ופירה (חלבי כמובן).
מה את לא אוכלת?
פלפל ממולא, מקרונים, גביניות, על חלווה אני עדיין לא סגורה.
מה בחיים לא תפרסמי?
סיגריות. לא סובלת.
הקמפיין הכי מוזר שהציעו לך?
לפרסם פארק מים לכלבים.
הדבר שאת הכי מצטערת עליו?
שום דבר.
מה הפריט שתמיד נמצא אצלך במזווה?
מיונז, בדרך כלל כמה סוגים.
כמה סירי פסטה בסיר אחד הכנת בחייך?
קשה לכמת. קרה כל כך הרבה פעמים בחיי, שאין לי איך לספור.
למי היית רוצה לבשל?
לאף אחד, הייתי רוצה שיבשלו לי, זה יותר כיף.
מסעדה אהובה?
אני אוהבת מסעדות שמגישות מנות שרינג עם יין ואווירה קלילה, סגנון "בר 51" .
יש לך מתכון נמסיס?
יש לי דודא מטורפת לעלי גפן שאני חייבת לממש ועוד לא עשיתי את זה.
העוקב הכי מפורסם?
יש המון. למשל בר רפאלי, איתי לוי, אופירה אסייג.
