משפחת גפן היא מהמשפחות היותר חשופות בתרבות הישראלית. והנה, גם "שנות הירח", ממש כמו שירים וספרים שנכתבו לפניה, מטיחה בנו את הצרות של הגפנים בלי להתבייש. עם זאת, יותר משסדרת הדרמה הזו מאפשרת הצצה מתוסרטת לרגעים בהיסטוריית המשפחה, הפעם מדובר בעיקר בהצצה לתוך ראשו של אביב גפן, אז והיום.
הסדרה שיצר גפן בהשראת חייו (שני פרקים כבר זמינים מאתמול, שלישי, ב־VOD של הוט, וישודרו מחר, חמישי, ב־HOT3) מתארת את התבגרותו והצלחתו המקצועית מנקודת ראותו של הזמר.
אבל כשאתה חושף את עצמך, אי אפשר באמת להישאר אובייקטיבי. זאת אומרת - דמותו בסדרה, שמגלם נח אנגלהרד, מייצגת את אביב גפן כפי שהוא רוצה שנזכור אות. ואולי כתוצאה מכך, גפן מנצל את זמן המסך כדי להסביר את עצמו. כאילו אנחנו פסיכולוגים, והוא נמרח על ספה ושופך מולנו את כל פצעיו האישיים והמשפחתיים.
הוא מציג עצמו כנאיבי עם לב רגיש, שמשתוקק לאהבה מאביו הבוגדני והאנוכי. נער דחוי שלא הצליח עם בנות. הוא שם דגש על שחרורו משירות בצה"ל, ומתאר כיצד ניסה להתנדב ללהקה צבאית, אך אפילו מכתב המלצה מסנדרסון לא עזר, כי הבוחנים ירדו על קולו הצורם. בסצנות אחרות הוא משחזר כיצד כתב את "אור הירח" בלילה של השראה, איפה הכיר את אילנה, ובאיזו קומבינה השתמש כדי להשיג חוזה בחברת תקליטים.
בקיצור, גפן פורש בפנינו את כל הסיבות שבגינן בחר בתחילת הקריירה להיות אמן אנטי־ממסדי, חתרני ופרובוקטור. היום אביב גפן כבר לא אנטי־ממסדי. הוא הממסד. הוא הטאלנט המסחרי שפרצופו מתנוסס בחזית הסדרה, בקדמת מסע היח"צ. הוא - ולא, נגיד, השחקנים שמדקלמים דיאלוגים שכתב. הוא האקס פקטור. והסדרה שיצר נועדה להעצים עוד קצת את דמותו האייקונית.
מעבר לכך, אם מסתכלים עליה כהצצה לתוך ראשו של אביב גפן, אז "שנות הירח" מאירה עבורנו באור ירח את המהפך הפנימי שהניע את גפן לפרוץ מהמקום הדחוי אך החתרני בחברה, ולצמוח לכדי הממתק התאגידי שהוא והסדרה שלו מייצגים כיום.
