"בוא להתארח אצלי", אומר לי צבי יחזקאלי. "אני עשר דקות מבית שמש". הוא אוסף אותי מתחנת הרכבת בג'יפ שחור מאסיבי, כובע וחולצה ארוכה, למרות שזה היום החם בשנה. "אני תמיד עם ארוך. כמה שפחות לראות".
"עשר הדקות" הופכות לחצי שעה, הכבישים העירוניים הופכים להרים, והג'יפ - יורד לשטח. בעוד אני מוטרד מהיעדר הקליטה ומהירידות התלולות, יחזקאלי נפעם מעצי הזית והצמחייה, כאילו פגש אותם בפעם הראשונה. "מי עוד בעולמות הבידור יביא אותך לראיין במקום כזה?" הוא שואל בהנאה, ואז מצביע ימינה: "פה המקווה שלי. ואם יש פה אנשים, כמו עכשיו, אני הולך לאחד אחר".
יותר מעשור חלף מאז חזר יחזקאלי בתשובה, והפער עדיין לא נתפס. מי שהיה אחד הרווקים המבוקשים של תל אביב מתגורר היום באזור מבודד בגוש עציון עם אשתו ושבעת ילדיהם. ברקע נשמעים קולות העיזים והתרנגולות של המשפחה, ורק הג'יפ, והאופנוע הכבד שעומד בחוץ, מזכירים שאנחנו ב־2021. כמה מטרים מעל הבית נמצא הצימר הפרטי שבנה בעצמו ומשרת אותו לעבודה. היום שלו נפתח ונסגר בהתבודדות ביער שליד הבית, ובאמצע הוא קובע "עיתים לתורה", טובל במקווה ונוסע לעבוד.
אתה לא מתגעגע לימים שבהם כיכבת ברשימות הגברים הלוהטים של ישראל והיית סמל סקס?
"אני לא יודע מה זה אומר. אני מעדיף להיות סמל עם כיפה על פני כל סמל אחר. אני בטוח לא סמל סקס".
יש קידוש השם גם בהופעה שלך על המסך?
"בוודאי. זה חשוב. פעם באה אלי אמא ואמרה לי: 'אתה חייב לדבר עם הבן שלי שחזר מהודו במצב לא יציב. אתה כזה ילד טוב, אולי תוכל לדבר איתו'. כלומר, הם רואים בי אדם מוסרי וטוב, ואם אני יכול לעזור בדרך, למה לא. מבחינתי, הישראלי היפה זה אני. הייתי בכל התחנות - בצבא, בשב"כ, באוניברסיטה, ואחר כך יצאתי למסע לחיפוש עצמי. המקום שבו אני נמצא היום".
כולנו נחזור בתשובה?
"אני לא רוצה להתערב לאף אחד, שכל אחד יעשה את הבחירות שלו. אני יכול להגיד לך שאני אדם שהתבונן ומצא".
בקרוב יחזור יחזקאלי, פרשן הערבים המוביל על המסך, בסדרה חדשה שעוד תדובר.
"אחרי 'בזהות בדויה' וסדרות המסתערבים, היה קשה לחזור בסדרה חדשה, אבל נפלו לידינו חומרים ששייכים לסדרות דרמה מהסרטים", הוא מגלה. "בעוד כמה חודשים תעלה סדרה שאני לא במרכזה, אלא אשה שבדית שהגיעה לארץ ללמוד, גויסה למשימת ריגול, והיא מביאה הרבה מאוד חומר בכל הקשור ל־BDS ולחמאס. זה מה שאני יכול להגיד כרגע. זו סדרת מתח חבל על הזמן".
בשנה החולפת עברה חברת חדשות 13 עוד משבר - קיצוצים, פיטורים של עשרות עובדים, ולאחרונה גם פרידה מהמנכ"ל ישראל טויטו ומינוי של מנכ"ל חדש, אבירם אלעד.
"התחלתי לעבוד בחדשות 10 בשנת 2001, ואחרי שלוש שנים כבר היינו בהקפאת הליכים", הוא מספר. "לאורך השנים היו הרבה טלטלות, אבל תמיד הגענו לשעה 20:00 עם מהדורה. בכל תקופות המשברים לא פגעו בעיתונות שאנחנו עושים. אנחנו עדיין טובים, ולא פחות מהמתחרים".
יש לפעמים חשש שהערוץ ייסגר?
"אני עמדתי בהפגנות כדי שלא יסגרו. ולא סגרו. הערוץ ימשיך, ואני חייב להמשיך לתת עבודה".
חדשות 12 משיגים מדי ערב מספרים כפולים משלכם.
"נכון, יש את קללת הרייטינג. אבל אני לא עובד בשביל הרייטינג".
בראיון הוא מספר על החיים הרחק מהברנז'ה, על ההתחזקות ועל תחושת השליחות של המסך, וגם מספק ניתוח מקיף על כל המזרח התיכון וחמאס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו