מכתב פתוח לשי: שחרר אחינו, זה פתטי

תראו, אמנם מדובר במה שהוא בבסיסו תוכנית שידוכים שלא צריך לקחת ברצינות רבה מדי, אפילו רצוי שלא (במיוחד בהתחשב ברקורד ההצלחה המפוקפק שלה). וכן, זה בסך הכל בידור, ניסוי חברתי לעיני מצלמות, או איזה קשקוש שתרצו למכור לעצמכם כדי להצדיק את הבהייה באסופת החיבורים הזוגיים הכושלת הזו. אפשר להקליל, לא באמת מתחתנים פה עם שום דבר ואנחנו רגע לפני שלב הגמר ומעמד קבלת ההחלטות.

אבל מישהו כבר צריך להגיד את זה: שי, אח, חבר, אדם יקר, טוב וגבוה שאתה. חדל. הנח להדס. שים בצד את הרצון הטוב, ואנחנו יודעים שיש בך כמויות ממנו. שכח מהשאיפה לצאת מההרפתקה הטלוויזיונית הישראלית שלך עם איזשהו סוג של זוגיות. באמת, פשוט שים לזה סוף. זה לא שאחרים לא עשו את זה לפניך. רק תן מבט בבן או במעיין, שהבינו שאין להם עם מה לעבוד, והצל את שארית הכבוד העצמי שלך. הדס, מסיבותיה הלגיטימיות כמובן, לא בעניין. לעזאזל, היא כל כך נרתעת מהמחשבה לקיים איתך איזושהי אינטראקציה רומנטית, עד שההפקה התערבה בעניין וכפתה עליכם משחק אצבעות. סביר להניח שבתום 42 הימים שבהם היא מחויבת אליך חוזית היא תימלט מהמקום, תנוס כל עוד נפשה בה, תעשה לך בלוק בכל רשת חברתית ותימנע מטיסות לארה"ב לכל החיים שלה, רק כדי לברוח מהמבוכה.

באמת, שי. בשבילך. קשה לצפות בעוד טסטמוניאל שלך שאינו חסר תקווה לחלוטין. כן, ישנתם ביחד על מיטה אחת. מזל טוב, עברתם שלב שילדים בכיתה ז' כבר מביטים בו בבוז. אבל גם זה רק בגלל שבחופשה הלא רומנטית בעליל שלכם הוקצבה לכם מיטה זוגית אחת, באקט שגם עליו יש לתהות נוכח הסיטואציה הלא נעימה. זו לא התקדמות או התחלה של משהו. זה בסך הכל מצב פיזיולוגי מחזורי, שמאופיין בפעילות ובתגובה לגירויים בעוצמה נמוכה מזו שבזמן ערות. חלקתם מזרן, לא חיים.

בשלב זה אתה יכול גם להפסיק להחמיא להדס. זה בסדר, היא יודעת שהיא יפה. יותר מזה - היא יודעת שאתה חושב שהיא יפה, כי אתה מזכיר לה את זה כל חמש דקות, לעזאזל, ואם לא שמת לב עד כה - טקטיקת החנופה והמחמאה לא עוזרת, אולי אפילו להפך. אין טעם לבהות באלבום החתונה שלכם ולהזכיר לה כמה היא מצודדת. לא כל תמונה שנגלית לעיניך ראויה לפרשנות מצידך שתזכיר לה כמה היא מספקת אסתטית. הנח לדבר הזה, קח את מה שנותר משארית הכבוד העצמי שלך והיפרד מהדס כידיד, ובואו נודה בזה - גם ידידות זו מילה גדולה לדבר המוזר הזה שהיה ביניכם.

ודבר אחרון: בשבילך, בשבילנו, ובשם אלוהים - אנא הימנע מהסיטואציה שאנחנו מרגישים אותה מתקרבת אלינו כמו קרחון אל אונייה שנושאת את קייט ווינסלט וליאונרדו דיקפריו. בבקשה, במעמד ההחלטות - אל תבקש להמשיך את הקשר גם מחוץ לתוכנית. זה כבר יהיה שיא של חוסר מודעות. באמת, חסוך מכולנו את המבוכה, זה יהיה קשה מדי לצפייה. ואנחנו מבינים דבר או שניים בדברים קשים לצפייה. יש לנו כבר כמויות של זה מצפייה באיתמר וקארין.

וכך, באלגנטיות, נחליק אל מה שהולך והופך לנגד עינינו לזוגיות קרינג'ית במיוחד, גם בהשוואה למה שלא היה הדבר האיום הזה בין אריק ודובי בעונה שעברה. כעת, כשהם בחופשה הרומנטית שלהם, איתמר וקארין מתפקדים כמו זוג במשבר. שני אנשים שמאסו זה בזה ולא מעוניינים לבלות זמן יחד, ולא תעזור הארוחה הטעימה, המגבת שאיתמר כל כך מתלהב ממנה, או ההיכרות שלו עם השטח המדברי עוד מימי הצבא והלוף בפחית. קארין, כפי שאנחנו מגלים עם כל פרק שעובר, היא נערת הפוסטר של האשכנזיות הקלישאתית. מילא שהיא לא מורידה איפור לפני שינה, לביזאר הזה כבר התרגלנו, אבל בפרק של אמש גילינו שהיא אומרת "שוחה" במקום "חושה", ושהיא גם מפחדת מכל בעלי החיים, פרט לכלבים. ועל כן, המפגש בינה לבין גמל נראה בדיעבד כהחלטה לא כל כך מוצלחת עבור התוכנית, עבורנו ועבור היצור האומלל. ואנחנו מדברים על הגמל.

השניים הללו כל כך לא מחבבים זה את זה עוד, עד שארוחת הערב שלהם עם לירון ועינת (העדיין חמודים, וזה בערך כל מה שיש לכתוב עליהם. בהצלחה, חבר'ה, נראה שהצלחתם) הייתה מחזה בלהות של עקיצות הדדיות, מעט מאוד סאבטקסט והרבה מאוד מתח. רק תראו את המבט של לירון ועינת, כשהם חוזים באיתמר מודיע שאלמלא התוכנית - הוא כבר מזמן היה בורח לנציב הקרח ששודך לו. הקשיבו לתגובה המובכת של לירון, כשקארין מבקשת מאיתמר ש"לבאה בתור" יגיד את כל האמת בפרצוף. "יש בינינו ציניות בלי סוף, נכון, קושקוש?", נבהל איתמר מרצח פסאדת הזוג המוצלח שהוא מנסה להציג בפני הקונקורנציה שיושבת מולו ליד השולחן. "נכון", עונה לו קארין, אבל באמת שכבר לא אכפת לה שיידע שלא אכפת לה.

גם שני כבר מפוכחת מרעיון הזוגיות עם דני. עם כל הכבוד לבחור הבאמת מורכב הזה, כפי שהוא מצטייר בתוכנית, וגם להיכרות שלו עוד מימי הצבא עם השטח שאליו נשלחו, היא כבר מבינה שאין סיכוי. והיא לא הייתה צריכה את הטיפול האנרגטי במים שיבהיר לה זאת ("האם זה עובד?", הוא שואל את המטפלת העומדת מולו. "בטח", היא עונה לו. "אני עושה את זה כבר 20 שנה". כאילו לא חזינו בתרמיות גדולות שנמתחות על פני עשורים). אולי הטיפול בכל זאת עושה משהו, כי במעמד המים דני נשבר ובוכה, כי גם הוא, ואין פה אפילו משהו מצחיק להגיד, מבין שזה הסוף, ושאי אפשר עוד למתוח את ההצגה הזו. הלב שלו לא נפתח בפני שני. לא משנה בכמה אוכל פרסי היא תאביס אותו.

גם מנו וניצן היו שם בפרק, לא עשו הרבה פרט ללהיות חמודים כהרגלם, ואז שבו לנקודת המוצא שלהם - נו, אין צורך להגיד, במרפסת של מנו, שותים אלכוהול. אולי הסוד לזוגיות טובה הוא פשוט לשתות, לעשן ולבהות מגבוה בנוף אורבני, תוך מלמול המנטרה "הכל טוב". הכל טוב.