נישואין הם אוברייטד, ואיכשהו רוב מוחלט של האנושות מעוניין להתחייב על כאלה לכל החיים. לפני כ-50 שנה יצר הקולנוען האגדי, אינגמר ברגמן, סדרת דרמה איקונית ("תמונות מחיי נישואין") - ששודרה בטלוויזיה השבדית וניסתה לערער בפריים טיים על המוסד המקודש, כשהציגה התפוררות קשר שבו הגבר עוזב את הבית לטובת אישה צעירה.
הטלוויזיה, ממקומה כמדורת השבט, נוהגת לדבוק בשמרנות ולפי כך גם מקדשת את מוסד הנישואין ואת ערכי המשפחה מאז ומעולם; אם זה דרך תוכניות ריאליטי ושידוכים או באמצעות סיטקומים מטופשים, שיחדירו לנו את המוסכמה שלפיה רווקות שווה בדידות נצחית, ואילו נישואין שווים אושר והשלמה. אך למען האמת, ואת זה פחות נוטים לספר, נישואין הם חתיכת תיק עם מטלות וחובות, הכלה אינסופית לאחר, ולוח זמנים צפוף, שיקשה לסיים בנוחות צפייה בסדרה בת חמישה פרקים על נישואין.
אתמול (שני) עלה בישראל העיבוד המחודש של HBO לקלאסיקה של ברגמן. את הסדרה יצר הישראלי חגי לוי ("בטיפול", "הרומן", "הנערים"), שכדי לעדכן אותה לימינו הפך את המגדרים בסיפור המקורי. ב"תמונות מחיי נישואין" המעודכן הגבר הוא התלותי, בעוד האישה היא הבוגדנית והבלתי נסבלת, שנוטשת את הבית לטובת רומן עם בחור ישראלי צעיר (מיכאל אלוני, אלא מי).
בדורות שיבואו אחרינו, הנישואין הקלאסיים יהיו עוד דרך חיים אחת מיני רבות. פוליאמוריה, זוגיות מאפשרת, הורות משותפת ושלל צורות חדשות ימשיכו לצבור פופולריות; "תמונות" נוגעת בחלקן ובוחנת אם הן יכולות להוות תחליף לנישואין המסורתיים, כשברקע מרחפת מציאות חברתית שמכריחה אותנו להשיג עוד מהכל - קריירה, רכוש או בני זוג.
הסדרה המקורית נחשבה לפורצת דרך, בין השאר כי נגעה במה שהיה כמעט טאבו על המסך - נישואין רעים. היום נורמלי להתגרש, ולכן לוי לא הצליח להשיג אותו אפקט מהיצירה שלו - שבסופו של דבר, מאחורי האמנות, העירום והדיאלוגים העמוקים, היא עוד סדרה על גירושים. איש לא שואל יותר מדוע זוגות נפרדים, אלא דווקא מה מחזיק בני אדם בתוך חיי נישואין, כשבחוץ כל האפשרויות פתוחות בפניהם.