"ניסיתי לשמור על פאסון, אבל לפעמים התפרקתי": אנה ארונוב מסכמת את העונה של "רוקדים עם כוכבים"

לשאלת פתיחת השיחה המנדטורית "מה שלומך בימים אלה?", אנה ארונוב עונה כמו רוב העם בישראל 2024 - "טוב, בהתחשב בנסיבות". הדיסקליימר הזה, שעוטף את האישי בהלך הרוח הלאומי נוכח אירועים טרגיים שפוקדים את המדינה כבר כמעט שנה, הוא גם תיאור מדויק למדי של העונה הנוכחית של "רוקדים עם כוכבים" - תוכנית שבלטה בלוח השידורים בין מהדורות חדשות.

מצד אחד, העונה של "רוקדים עם כוכבים" מתנהלת כדרכן של עונות קודמות, ומוסיפה להיות צבעונית, קלילה, צוהלת ומלאת גלאם. מהצד השני - היא לא יכולה להתעלם מהאירועים שמסביב, ומעצם היותה אי נדיר של שפיות בתוך ים של טירוף וכאב. מבחינה זו, מדובר בעונה חריגה של התוכנית הפופולרית - שברגע אחד תפקדה כקרנבל אסקפיסטי, ובאחר חלקה כבוד לנרצחים ואירחה באולפן משפחות חטופים.

"אני חושבת שהיה איזון מאוד נכון ומתחשב", אומרת ארונוב, חברת פאנל השופטים בתוכנית, רגע לפני שידור הגמר הערב. "מצד אחד, המדינה חייבת קצת לשמוח ולשכוח, לראות אנשים מוכשרים מתמודדים עם תהליך ועם דרך קשה ומצליחים בסוף להוציא ריקוד. לפחות בתחושה שלי, ומהתגובות ברשת וברחוב - זה היה הכרחי.

"מהצד השני, זה היה הכרחי גם לעשות שנייה זום־אאוט. היה משהו בתוכנית שהצליח להביא סיפורים, שמות ופנים של הרבה חטופים ולתת להם ביטוי בצורת ריקוד, ממקום אמיתי ואישי. אז היה מכלול. לרגעים מרשים לעצמנו לשמוח, אם יש סיבות, ואנחנו גם עצובים. אלה החיים שלנו כרגע. עד כמה שתוכנית יכולה לשקף את מה שקורה במדינה כרגע - אני חושבת שהצלחנו לעשות את זה לא רע".

היו רגעים בשידור שבכל זאת היו קשים מדי עבורך?

"היו רגעים. לרוב השופטים לא יודעים מה אמור לקרות, אנחנו לא יודעים איזה קטע וידאו יעלה, אנחנו רוצים לראות את הכל בפעם הראשונה, וקרו מקרים שבאמת נשברתי. כמה שמנסים לשמור על פאסון - כי זו בכל זאת טלוויזיה - היו פעמים שפשוט נשברתי מרוב עצב וכאב מסיפור של רקדנים או אורחים באולפן. התפרקתי. זה נורא עצוב, אבל חלק מהעניין הוא שאני לא יכולה לקום וללכת. אז אפשרתי לעצמי להיות עצובה וכואבת במקום שאני נמצאת בו, כמו הצופים בבית".

הכישרון הגדול

תוכנית הסיום החגיגית תשודר בשידור חי, שבו הקהל יבחר מי יהיה המנצח הגדול של העונה. אל האירוע תגיע רביעיית גמר של זוגות - לינוי אשרם ורפאל פליישמן, דור הררי וג'וליה שחר, מאיה קיי ולוטם מדמוני וטל מורד וסנה סוקול.

ארונוב מספרת שדווקא מריאנו אידלמן, ששותפתו היתה הרקדנית רומי נוף, הוא המתמודד שהכי הפתיע אותה העונה - גם אם הודח רגע לפני הגמר. "לא צפיתי שהוא יגיע כל כך רחוק ושהוא יהיה ממש ורסטילי. יש משהו ביכולת שלו לספר סיפור בריקוד. הוא כישרון ענק. נכון שהוא לא היה הכי טכני ושלא היו לו ההרמות הכי וירטואוזיות - אבל יש משהו בדרך שלו להרגיש את הריקוד ולהחזיק אותך, מהרגע שהוא נכנס לבמה ועד סוף הנאמבר. הוא הביא דברים שונים מכל מי שראיתי אי־פעם בתוכנית. הוא היה מתמודד בולט העונה מכל מיני סיבות, וזה רק מוכיח שריקוד הוא לאו דווקא טכניקה - יש הרבה פרמטרים".

בתוך כך, העונה לא בהכרח התנהלה על מי מנוחות. אחד מנושאי השיחה המרכזיים סביבה היה ההצבה של האקסים טל מורד ומאיה קיי זה מול זו - דבר לא אופייני לתוכנית שמתמקדת בפאן ובעבודה קשה.

"לדעתי הם התמודדו ראש בראש רק פעם אחת, לקראת סוף העונה, כי כבר לא נשארו הרבה זוגות. כשהם התקבלו לתוכנית הם ידעו שיצטרכו להיפגש במסדרונות, וממה שראיתי היתה אווירה מאוד מכבדת וידידותית. בסופו של דבר הם אנשים תחרותיים וצעירים שרוצים להצליח. אני מניחה שזה יותר מורכב, כי בחיים האמיתיים אנחנו בוחרים לא לפגוש את האקסים שלנו - אבל אם הם בפרונט, זה כנראה יקרה במוקדם או במאוחר. גם יש מצב שההתמודדות הזו ניקתה הרבה".

"לא פיזיקה קוונטית"

היה גם סיפור ההדחה המוקדמת מאוד של יאנה יוסף, שרקדה עם חברך הטוב חיים פרשטיין. יש שטענו כי זו היתה הדחה לא הוגנת.

"מהמקום האישי שלי, אני תמיד שופטת את מה שאני רואה. זה נהדר שלכל אחד יש דעה משלו על הדברים, אבל אני תמיד מזכירה לצופים שבסוף לנו יש את הכלים המקצועיים. יש לי ניסיון של 35 שנה, לדוד (דביר) ולאלי (מזרחי) יש הרבה יותר. יש דברים שרואים באולפן ולא במצלמה. גם השיפוט הוא לאו דווקא השוואתי, אלא הוא נעשה ביחס לאותו אדם ולדרך שהוא עשה מנקודה X לנקודה Y. בסוף זו לא פיזיקה קוונטית, זה לא עובד לפי נוסחאות. זו אמנות, וכל אחד יכול לשפוט אותה לפי מה שהיא עשתה לו רגשית. יש הרבה פרמטרים, ולא היתה עלינו השפעה מצד ההפקה".

לצפות במתמודדים עשה לך חשק לחזור לרקוד בעצמך?

"כשהייתי צעירה יותר היו לי הכוחות והדרייב, אבל אני במקום אחר כרגע. יש לי ילד בבית שאני רוצה להיות איתו ואני לא מוכנה לפספס את הרגעים המקסימים שהוא עובר. אני יכולה לתת הכוונה, אבל כרקדנית אני חושבת שזמני די עבר. זה כן עשה לי חשק להיכנס לסטודיו ולרקוד בשביל עצמי, וזה לא קרה המון זמן. לקחתי מורה וחזרתי קצת לרקוד בשביל הנשמה, מהמקום של אנה הקטנה שהולכת לחוג ריקוד. לשים נעלי ריקוד פעם בשבוע ולרקוד עשה אותי מאושרת".