"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
"השוטרים": העונה השנייה הבהירה שהמשטרה לא רלוונטית יותר
פרק אחרי פרק הם סיכנו את חייהם, אחד אפילו נהרג בדרך למטרה • לאחר שהגיבורים הכניעו את הפושעים הכי מפחידים הם הבינו כי אין טעם להמשיך בארגון • לוּ רק גם המציאות היתה פשוטה ונדושה כך
השוטרים. צילום: קשת
ביקורת טלוויזיה

"השוטרים": העונה השנייה הבהירה שהמשטרה לא רלוונטית יותר

פרק אחרי פרק הם סיכנו את חייהם, אחד אפילו נהרג בדרך למטרה • לאחר שהגיבורים הכניעו את הפושעים הכי מפחידים הם הבינו כי אין טעם להמשיך בארגון • לוּ רק גם המציאות היתה פשוטה ונדושה כך

,עודכן
0השמעה

לאחרונה רואים שוטרים בטלוויזיה בשניים־שלושה מצבים עיקריים: כשהם מכים מפגינים, כשהם מסתחבקים או מתנגחים עם השר השנוי במחלוקת, וגם כשדוברות הארגון משגרת לראיון באולפנים את גיבור הרגע, שמספר לציבור כיצד מנע פשע ועשה את עבודתו בהצלחה.

המשטרה היא קצת כמו טפלון חלוד: לא משנה מה מתבשל על המסך - דבר לא ישנה את אותו הדימוי החבוט והלא מחמיא שדבק בשוטרים, החל מימי "השוטר אזולאי" ועד לברק הראל ב"מנאייכ".

שוטרים מתעמתים עם מפגין במחאות במטה מחוז תל אביב // ישראל היום חדשות

"התדמית של משטרת ישראל נמצאת בשפל חסר תקדים". נדמה כי המשפט הזה נכתב ונאמר בתקשורת בערך אחת לשבועיים מאז קום המדינה. הטלוויזיה מעולם לא סייעה בשיקום תדמיתם של כחולי המדים, ולא ידעה לייצר אף דמות "שוטר־על" שנכנס לפנתיאון התרבותי כמודל חיקוי והשראה, מהזן שיסחף לשירות דור חדש של שוטרים ערכיים ואיכותיים. היא עשתה עדכון גרסה לפוליטיקאים, לרופאים, לשפים - אבל לא לשוטרים.

יותר מזה, סדרות דרמה מציגות בדרך כלל את השוטרים כאנשים בודדים ומיוסרים, אלימים וחדורי מטרה, שלא שלמים עם התפקיד ועם התנהלות הגוף שמפקח עליהם. הואיל וכך, בתחילת העונה השנייה של "השוטרים" עלתה התהייה: מדוע בעצם שלושת הבלשים ששברו את החוקים ושילמו במאסר נחושים לעשות הכל כדי לחזור לשרת במשטרה, גם לאחר שחרורם מהכלא? למה לעזאזל?

פרק אחרי פרק הם סיכנו את חייהם, אחד אפילו נהרג בדרך למטרה, וכלל לא היה ברור מדוע המדים הכחולים נוצצים עבורם. עד שהגיע הסוף המוחלט. אם הנרטיב שהכתיב את עונת הבכורה נגע בקושי של השוטר לשמור על חוק ומוסר במאבק נגד עבריינים, והראה את כפיות הטובה של המערכת - העונה השנייה הבהירה שהמשטרה לא רלוונטית יותר. הגיבורים הכניעו בעצמם את הפושעים הכי מפחידים, ורובם הבינו כי אין טעם להמשיך בארגון.

צמרת המשטרה והשר בן גביר,צילום: אורן בן חקון

מכיוון שבכל זאת זהו טור על טלוויזיה, ולא על משטרה, הרי הבעיה היא אחרת - "השוטרים" לא היתה סדרה עם אמירה מתוחכמת וייחודית. הדמויות היו חדגוניות, המהלכים צפויים והדיאלוגים פשוטים ומדבררים את המובן מאליו. אלו הם האלמנטים שהפכו אותה למצליחה ופופולרית, אבל גם שעצרו אותה מלהתפתח ולזרוח.

בתום פרק הסיום, ששודר אמש, הטובים ניצחו, הרעים הפסידו ועתידה של נהריה נראה מבטיח. עונה של חארבו־דארבו, כולם נגד כולם, הסתיימה כשהכאוס המוחלט נקטע באידיליה של שוט סיום עם הגיבורים הנועזים מביטים לעבר השקיעה. לוּ רק המציאות היתה פשוטה ונדושה כמו הטלוויזיה - איזה עולם נפלא הוא היה בונה לוּ.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו