מחשבות ותהיות של בני הדור השלישי בנושאים של בדידות, הזנחה חברתית ומשפחתית וחשיבות השילוב הבין־דורי עומדות בבסיס סדרת הדוקו־ריאליטי "80 וארבע", שהערב חוזרת לעונה שנייה בכאן 11.
"לפני כמעט ארבע שנים, כשצולמה העונה הראשונה, ערכנו מפגשים בין ילדים מהגן שלי לבין דיירים בבית אבות", מספר גיל שליסר, גנן ומנהל גני "פרחי הבר". "היה מדהים לראות שגם לאחר שהעונה הסתיימה המשתתפים המשיכו לבקר בגן, והאפקט של החיבור נמשך הרבה אחרי זה".
על הקשר הבין־דורי אומר שליסר: "זה משהו שנחשפתי אליו המון בשנים האחרונות. גם אצל ההורים שלי אני רואה את זה. אמא שלי בת 71, יצאה לפנסיה אחרי עשרות שנות הוראה, ורואים את הדעיכה. החיבור הזה הוא הכרחי, אבל גם צריך להבין איך לייצר אותו. צריך לחשוב על התכנים, על המרחב, על יצירת נקודות ממשק שיהיו טבעיות. בגיל הזה הילדים פתוחים להכל, הם מחפשים חברים, והמבוגרים מגיעים ממקום שהם כבר איבדו את המשמעות ואת תחושת השייכות".
לדבריו, "יצרנו מרחב ופעילויות שחיברו בין המבוגרים לילדים, ופתאום ראינו שנוצרות חברויות, וכל מה שנשאר זה רק להיות שם, לתווך ולהנחות. וזה מה שאני עושה בתור גנן".
שליסר מספר כי מה שקטע את המשך המפגשים המשותפים בפעם הקודמת היה הקורונה, שנראה שהשפעותיה ניכרות עד היום. "זה עדיין נוכח. המבוגרים דיברו כל הזמן על החשש שלהם לחזור לבידוד, להיות לבד. חלק אמרו שהם יעדיפו להיות חולים אבל במגע עם ילדים ואנשים מאשר להיות סגורים בבית. יש סיפורים של אנשים שלא יצאו מהבית במשך שנתיים ושלוש, סיפורים קשים מאוד, ואת רואה שהחיבור הזה החזיר אותם לחיים".
בחיבור שיצרת בעצם הענקת להם חוויה מתקנת.
"בדיוק. וראינו בהתחלה שהם מסויגים. יש בקבוצה מישהי ששתי הבנות שלה נפטרו מסרטן, ובמשך שלוש שנים היא לא יצאה מהבית. בהתחלה היא באה צינית ושאלה 'מה אני עושה פה', ולאט־לאט נוצר קשר אישי בינה לבין אחת מהילדות. בנקודה הזו היא התחילה לפרוח, והיום היא מספרת שהיא יוצאת להצגות ולהופעות, ונפגשת עם הילדה לעשות דברים יחד. היא אומרת שהחיים שלה חזרו אחרי שהיא היתה בטוחה שהם נגמרו".
