"כששתי מדינות יוצאות למלחמה, הצד המנצח גובה פיצויים מהצד המפסיד, אך מתן פיצויים לבני אדם באופן אישי היה חסר תקדים". עם ההכרזה הרשמית על תבוסתה של גרמניה הנאצית במלחמה, ופתיחת שערי הגיהינום של מחנות ההשמדה, עלתה השאלה מי יממן את שיקומם והבראתם של השורדים שנשארו בחיים. האם הם רוצים פיצוי בכלל?
לרגל יום השואה הבינלאומי החל מחר, yes דוקו ו-HOT8 ישדרו את "חשבון נפש"(Reckoning), המספר את סיפור "הסכמי לוקסמבורג", שהביאו לעשרות המיליארדים ששילמה גרמניה למדינת ישראל הצעירה ולשארית הפליטה שהרכיבה אותה.
בסרט מתראיינים משפטנים שניסחו את ההסכמים הסבוכים, היסטוריונים שמכניסים את הצופה למאבקים בתוך שני העמים, ושורדי שואה שנקרעו בין הצורך לשקם את חייהם, לבין הסלידה מלהעניק לגרמנים איזשהו אקט של מחילה, ולבין החשש כי פיצוי ייחשב בעיני הסביבה כעשיית רווח ממותם של יקיריהם.
הנכונות לכונן את הסכמי השילומים לא הגיעה מהבנה מוסרית קולקטיבית של העם שנאלץ לשקם את עיי החרבות שהיו פעם גרמניה. למעשה, כשבעלות הברית עשו סקר בקרב הציבור הגרמני בשאלה מי לדעתם הוא הקורבן של המלחמה - היהודים דורגו במקום האחרון. רק 11% מהאוכלוסייה תמכו בדיונים על פיצויים ליהודים.
היה זה הקנצלר אדנאואר שהוביל את התמיכה בפיצויים לשורדים ולמדינה שנושאת בנטל לקבל אותם. בישראל, בן גוריון ומשה שרת בדיוק הקימו מדינה שנאבקת על הקיום הביטחוני והכלכלי שלה. אבל הוויכוח נסב גם סביב צריבת האשמה. בצד הגרמני התנגדו, כי לתת פיצויים זה גם להודות באשמה. בצד הישראלי טענו שהשילומים יביא לטיהורם מאשמה של המרצחים הגרמנים.
חלקו האמצעי של הסרט עוסק בסוגיות המשפטיות ההיסטוריות: תחת אילו חוקים תובעים? איך מחושב סבלו של שורד - לפי האובדן? לפי ימיו בגטו או במחנה ההשמדה? שחזור מדויק של פגישות שתי המשלחות מעביר את סיפור ההסכם שנחתם, על הניואנסים הכי קטנים שלו.
זהו סרטה של רוברטה גרוסמן ("אשרי הגפרור"), שנעשה בעקבות פניית ועדת התביעות והממשל הגרמני, והוא אכן לוקח צד מובהק בוויכוח: לעיתים הוא מרגיש כסרטון תדמית לקידום חשיבות ההסכם, בעיקר כשהצד שהתנגד מוצג באופן לא פרופורציונלי. אבל בעוד סרטים וכתבות על הנושא שקרע את העם נעשו בעבר - "חשבון נפש" כאן כדי לספר את הפירוק העדין של הפצצה המדינית, המשפטית, המוסרית והתודעתית שבהסכם השילומים בין המדינות. ואת זה הוא עושה ביעילות.