"אם נגזר על אדם שישחירו את פניו, אין איש שייטיב לעשות זאת משארי בשרו", כתב הסופר האנגלי וויליאם תאקרי, ו"עסק משפחתי" הישראלית מדגימה היטב את האימרה באמצעות תיעוד המתרחש בשלושה עסקים משפחתיים. "עסק" היא מיני־סידרה בת שלושה פרקים, העוקבת אחר שלוש משפחות שונות בתכלית - אבל אפשר לסמוך על טולסטוי, שגם כאן כל אחת אומללה בדרכה שלה. קו ישר עובר מעסק המצבות הגוסס (זו אינה מטאפורה) של משפחת סמיונוב לעסקי הביוטי המשגשגים של חוה זינגבוים ולעסק המשפחתי של מ. וייסבורד ובניו. כל אחד מהם מעוניין להנציח את העסק כמעט בכל מחיר, גם במחיר אוורור הכביסה המלוכלכת מול עם ישראל. עצבים בסלון? כמעט מכות בדירקטוריון? שטויות. העיקר שיידעו לאיית את שם המשפחה שלכם נכון.
רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק
האמת היא ש"עסק משפחתי" לא מידרדרת לאלימות פיזית, אבל היא עושה סלטות לאחור עם אלימות כבושה, התעללות מילולית, ציפיות ופיתוח פנטזיות. על פניו, היא חומר טוב לפרחי פסיכולוגיה יותר מאשר לסטודנטים למנהל עסקים. ב"עסק משפחתי" העסק הוא רק תירוץ. המשפחה היא המנוע והלב, ולפחות באחת המשפחות מדובר בלב שבור. במ. וייסבורד ובניו, מפעל אביזרי חשמל ותיק, אפשר להרגיש במתח חשמלי מסוכן העובר בין היורשים. את המסך ממלאים הבנים והנכדים של מרדכי וייסבורד ז"ל, המייסד. הדור השני של הבנים, הבת והחתן, נכנסו לעסק והצליחו להסתכסך זה עם זו עד לרמת חרם. הדור השלישי של הילדים מנסה להציל את העסק ומתמודד עם הורים שלא מוכנים לשמוע, ובטח שלא להקשיב.
פוטנציאל קומי מסוים טמון במפעל לאביזרי חשמל, אבל לרוע המזל הווייסבורדים הם חבורה חמוצה ומרירה. הם משתפים פעולה עם המצלמה, אבל לא מעוררים חיבה או הזדהות. נדמה שאיש מהם לא יוכל לעולם להיות מסופק או מאושר בחלקו. גם הזרוע השפויה בחברה - מנכ"ל חיצוני שנכנס למיטה עם העסק הלא נכון - לא מצליח להשתלט על הכאוס הפנימי המתחולל שם. כל יחצ"ן הגון היה אומר למ. וייסבורד ובניו להתרחק מתיעוד כזה, הגורם לחברה (ולמשפחה!) נזק בכמה מישורים. מה שבטוח, בישיבת דירקטוריון הבאה שלהם יהיה שמח.
למול הווייסבורדים, שתי המשפחות האחרות המככבות במיני־סדרה כבר נראות יציבות יותר. משפחת סמיונוב עוסקת במצבות ובהפקת לוויות ("המוות זו דרך חיים") ומנסה לשרוד בשוק תחרותי. "היום יש יותר קבלני מצבות מנפטרים", מתלונן מיכה, דור שלישי בעסק, ושתי בנותיו מתבקשות למצוא פתרונות. לרוע המזל, לא בטוח שהן מתאימות לענף. "אני בלוויה של זאת מהקאמרי, יש לה שם מוזר", אומרת אחת מהן בשיחת טלפון בעת ההלוויה. מזל שהמתים סלחניים.
משפחת סמיונוב היא החמצה, שכן יותר מעסק משפחתי אמוציונלי, היא מספרת סיפור על תעשיית השואו־אוף של המוות ועל החברה הישראלית, שהפכה בשנים האחרונות גם את המוות לפולחן שופוני. יש סרט שלם שמסתתר כאן בין המצבות. מי שלא מחמיצה הזדמנויות עסקיות ואחרות היא חוה, ללא ספק הצלע הבולטת והקורנת בסידרה. משפחת זינגבוים מתועדת בשיא פריחתה - בהשקות, באירועים ובארוחות - חוגגת את החיים הטובים. ליד האם והמייסדת זינגבוים מחווירים כולם, כולל בעלה הדומיננטי וששת ילדיה. "לא קוראים לי אמא, רק האוטוריטה", מעידה על עצמה זינגבוים, ואז סותרת את עצמה עם "אני קודם כל אמא". האמת? פרוסה אי שם בחנויות הקוסמטיקה ברחבי הארץ.