בתוך פסיפס הדמויות הצבעוני שלוהק לשבוע הראשון של "בואו לאכול איתי" (שהסתיים בשבוע שעבר) היתה חני בונבון אחראית על הצבע הוורוד. המתמודדת, שמהרגע הראשון בלטה בהופעה שלה, והפכה לדמות המסקרנת ביותר מתוך החמישייה, היא אולי הזוכה האמיתית של השבוע הזה, גם אם לא קיבלה את המקום הראשון באתגר הקולינארי.
תוכנית הדוקו-ריאליטי הסאטירית של כאן 11, שכבר מזמן הפכה לממתק הטלוויזיוני הכי טעים בפריים טיים, יודעת לעשות מטעמים לאו דווקא ממזון, והפכה לכר פורה למלהקות בתוכניות אחרות, שנדמה שרק מחכות לראות מי יגיע לשולחן ואת מי אפשר יהיה לשלוף לתוכנית המציאות שלהן. גם המתמודדים עצמם יודעים את כללי המשחק, ויש מי שבמודע (או שלא) מגיע לשם בדיוק בשביל החשיפה הזאת, כמקפצה לתוכנית ריאליטי בערוצים המסחריים. אז האם חני בונבון השתמשה בפלטפורמה הזאת?
"לא חשבתי על זה בכלל. יש לי עסק, קריירה, אני לא מחפשת קריירה חדשה. אבל כשאת מתקרבת לגיל 60 ומתחיל לשעמם, אני אומרת 'יאללה, בואי נתחיל לשחק את המשחק'", היא צוחקת. "עברתי כל כך הרבה בחיים שלי, אז לא אכפת לי מה אעשה, לא יפריע לי אם יציעו לי עכשיו להשתתף בתוכנית ראליטי אחרת", היא משתפת בראיון אישי ל"ישראל היום".
אז אם מחר את מקבלת טלפון מהפקת "האח הגדול" את אומרת כן?
"אם היית שואלת אותי את זה לפני שנה הייתי בכיף קמה ואומרת לך 'יאללה עכשיו, אין בי פחד'. אני אישה שורדת. אבל היום, אחרי שאת רואה את העונה הנוכחית, אני חושבת שוב, כי בעונה הזאת אני רואה את הצעירים האלה, איך שהם מדברים ומתבטאים, אני לא רואה את עצמי שם מתבטאת ככה. אני לא מדברת ככה. בכל זאת, אנשים צופים בך, וזה ממש פוגע. כשאני רואה את זה אני ממש מפחדת, את לא יודעת איך את תזרמי בתוך סיטואציה כזאת, באיזה מקום תהיי, איך יסתכלו עלייך... זה מה שמפחיד אותי. אם היית אומרת לי 'חני את ב'האח הגדול', יהיה אתך צוות של אנשים מבוגרים בגיל שלך, לא כאלה שנכנסים לפינות שלא מתאימות לטלוויזיה - הייתי אורזת עכשיו".
אז יש עוד אופציות: "הישרדות", "מאסטר שף"?
"האמת? אני מגיעה מאמנות. אם תתני לי תוכנית שבה באים לבתים שהרסו ומשפצים ומעצבים אותם, או מלבישים אנשים - את זה אני אוהבת, אני חולה על זה, כמו 'המהפך'. זו אני. אני באמנות. הבית שלי מוקף באמנות, אני מלבישה בובות. אבל בלי קשר, 'הישרדות' או כל דבר שצריך לרוץ בו או לאכול חיות - לא רק שאני מסוגלת, אני עוברת את זה בגדול, אין לי בעיה לאכול ג'וקים (צוחקת)".
"איך שהגעתי אמרו לי 'התקבלת'"
"התקשרו אליי מההפקה ושאלו אם אני רוצה להגיע. התראיינתי ברדיו חיפה לפני כמה חודשים על החנות שלי ועליי, על זה שאני צבעונית, סיפרתי מה הייתי רוצה שישנו בשוק הפשפשים בחיפה וכנראה שבעקבות הראיון הגיעו אליי", היא מספרת איך הכל התחיל. "שאלו אם ארצה להגיע לאודישן ואמרתי 'למה לא, בכיף'. ככה זה התחיל. זה היה בקורונה, לקראת הסוף, וביקשו שאעשה אודישן בבית, שאצלם את עצמי ואתחיל לדבר. אז לקחתי את הנייד והתחלתי להציג את עצמי. אמרתי 'אני חני בת 58, סבתא לשישה'. הם ראו והתלהבו ואמרו שהם רוצים אותי, שאגיע אליהם לתל אביב. הגעתי והיו עוד הרבה אנשים. התלבשתי עם גרביונים ונעלים בוורוד, וחצאית טול ורודה. איך שהגעתי אמרו לי 'לא צריכים הרבה - התקבלת".
אפילו לא ביקשו שתביאי מנה לדוגמה?
"אני לא באתי לבשל בתוכנית אוכל. מבחינתי אני באתי מאמנות, ממקום אחר לגמרי. אני אוהבת לארח, באים אליי המון, מי שבא אליי לא רוצה ללכת, כיף לו גם אם אגיש חביתה וסלט. הקטע זה לא האוכל, זה ההגשה אצלי, הכיף בלשבת ולדבר ולהיות איתי. אני מבשלת מגיל 12. התייתמתי בגיל הזה. כל החיים שלי בישלתי, גם בתור ילדה. האישיו זה לא האוכל. לא באתי לתוכנית בגלל שאני יודעת לבשל".
אפרופו אמנות, אפשר להבין מה הקטע של הוורוד?
"זה חני בונבון!!!", היא צוחקת, "זה שם החנות. כשפתחתי את החנות, לפני 20 שנה, החלטתי שהיא תהיה בצבע ורוד. הצבע הזה מסמל חופש, כיף, אין על ורוד, זה עושה כיף כשאת רואה את הצבע הזה".
בואי נדבר על התוכנית. למי מהמשתתפים הכי התחברת?
"הכי התחברתי עם שמרי. אני בקשר עם כולם, יש לנו קבוצת וואטסאפ, שכולם כותבים בה ומעלים תמונות. כשצפיתי בתוכנית לקחתי מלא אופטלגין (צוחקת). אני לא נלחצת מקהל, אין לי פחד במה, אבל כנראה משהו בגוף שלי עושה לי כאבי ראש, אז לקראת התוכנית הכל חזר אליי, כל ההתרגשות, לראות את זה אחרי העריכה. בחיים שלי לא ראיתי לפני כן את התוכנית. נהניתי שם מכל רגע. לא היה אכפת לי. רציתי שיכירו אותי, שיראו שיש נשים שמתגרשות ועוברות דברים בחיים שלהן ועושות דברים בחיים אחר כך, ושאסור לפחד".
אחד הדברים המיוחדים בתוכנית הזאת זו הקריינות הצינית של שי אביבי. לא נעלבת ממנו?
"ממש לא נעלבתי, אני חושבת שהוא תותח. הייתי בהלם, אמרתי 'איזה גאון הוא'".
גאון מי שכותבת לו את הטקסט.
"אה, אם כותבים לו את זה, אז זו גאונות. כל מה שאני אומרת או עושה, אפילו כשאני שוכחת, הוא אומר מילה, זו גאונות. זה מתאים בול. לא נעלבתי מכלום, אדרבא, תמיד אמרתי שאם לא מדברים עלייך את לא על המפה. חייבת שידברו עליך ויצחקו. אני רגילה לזה. כל החיים שלי, מאז שאני זוכרת את עצמי, הייתי יוצאת החוצה כילדה עם בגדים מוזרים, תופרת לי דברים ולילדים שלי תחפושות מיוחדות, שתמיד זיכו אותם במקום ראשון. אני לא מתרגשת מדברים שאנשים אומרים".
התאכזבת שלא זכית?
"האמת היא שאני יודעת שאם הייתי הולכת על המטבח המרוקאי הייתי זוכה. עשיתי להם מהפך בראש, אני קצת פסיכולוגית. ידעתי שאם אני אביא את הדג המרוקאי שלי הם ימותו על זה. יש לי ניסיון של שנים שאני מבשלת את זה, ופה הבאתי להם דברים כמו כבד אווז, קצת פלצניים. ועובדה שאחרי המנה הזאת ביקשו עוד, ולא הראו את זה. לגבי הקינוח, אמרתי מראש שאני אישה שאוהבת לאכול ולא מתה על מתוק. מתוק לא מדבר אליי. אבל באוכל אף אחד לא יכול היה לעבור אותי. אני שמחה לגבי מי שזכה, אני הצבעתי לו בכיף ובאהבה והאמת שפרגנתי לכולם. לכולם נתתי 8 בקטע של פרגון. בתוך תוכי ידעתי שאם אני רוצה אני לוקחת את זה בגדול אם אבשל את האוכל המרוקאי שלי, אבל לא התחשק לי. רציתי להביא את חני האחרת. אני יבואנית, טסה הרבה לפריז, את כל הרהיטים שיש לי בחנות אני מביאה מאנגליה, בלגיה וצרפת. אני מביאה בגדים ואקססוריז וטסתי לאחרונה המון לפריז. את המנה הזאת הזמנתי שלושה שבועות לפני התוכנית בלידו כשחגגתי עם חברה. 650 יורו שילמתי על זה והחלטתי שאת המנה הזאת אני עושה בתוכנית. היה לי חשוב להצליח בה".
בפרק האחרון סיפרת לשאר המשתתפים שהגעת מרקע קשה, אבל לא הרחבת. האם תרצי לשתף?
"עברתי הרבה דברים. הייתי במעון לנשים מוכות עם הילדים שלי, וכשסיפרתי להם את זה, הם היו בהלם. איך אישה כמוני צבעונית עם כוח מגיעה למצב כזה. אמרתי להם שהיום אני רוצה להראות לכל הנשים שיש גם חיים אחרי. צריך הרבה כוח לקום על הרגליים ולהגיד 'מהיום אני רואה רק את האור בקצה המנהרה', לא לפחד משום דבר, לקום בבוקר ולהגיד לעצמך 'את גיבורה'. בזכות הילדים שלי, שאמרו לי כל הזמן כמה אני חזקה וכמה הם מעריצים שלי, אני בחיים. בבית שהיה לא פשוט לגדול בו, גידלתי אותם בעשר אצבעות והם קיבלו חינוך טוב. היום, תודה לאל, אני נמצאת בעולם אחר לגמרי".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו