"לשניהם יש כלב" זה בסיס מתאים לשידוך ב"חתונה ממבט ראשון"

עוד עונה של "חתונה ממבט ראשון" מתחילה בזוג שמח ועולץ בירח דבש, שחולק רגעי אושר קטנים וחיבה הדדית מטעמי לוקיישן אקזוטי - ומשם אפשר רק לרדת.

הפעם אלה בן ומעיין (האם יש דיפלציה בשמות בהפקת חתונמי, שממחזרת לנו בכוח כאלה של מתמודדי עבר?), שנהנים להם במלדיביים, אוכלים מכל הבא לפה ומחלקים את זמנם בין טבילה, צחקוק ושחזור של הקליפ האייקוני של כריס אייזק עם הים והשחור־לבן והתשוקה. מובן שבתומה של כל אופוריה ממתינה לה אכזבה, וזו לא מאחרת להגיע, כשמעיין מחליטה לאתגר את האידיליה ולשאול את בן מה הוא חשב עליה בפעם הראשונה שראה אותה במעמד החופה.

בן, חלול המבט ופעור הפה תמידית, מתנסה לראשונה בחייו בג'ימנסטיקה, לפחות מהסוג הוורבלי, ומשתמש בשלל ניסוחים כמו "הבנתי שהם הלכו הכי לא על הטייפקאסט שלי", "את לא נראית כמו שאני הייתי בוחר" ו"העיניים שלי לא מחפשות אותך ברחוב", כדי להימנע מלומר בעצם: "חשבתי שאני רוצה לתבוע את ההפקה". "אבל תוך כדי", הוא מסייג, "נזכרתי שבאתי לחבק את הכל" - וזה גם סוג של מנחם את מעיין, וגם מרגיע את ההפקה ומאשר לה שהבן הנוכחי איננו כמו הבן מהעונה שעברה, שזנח את מנור אחרי שלושה ימים במחיצתה.

בפרק של אמש (מוצ"ש) גם התוודענו אל רינת ודניאל, זוג נוסף שנראה שפניו לעבר קיר. דניאל נראה אדם הגון למדי, מהסוג שקשה לירות עליו חיצי ביקורת בטורים מסוג זה, ורק נספר שמדובר באדם שנולד לכסף, ובמקום לחגוג אותו - מעדיף לאסוף אוכל ממסעדות ולחלק להומלסים. רובין הוד פריבילג, אם תרצו. אדם ישר שנותן אפילו לכלב שלו לנגוס בו. גם רינת עוסקת באלטרואיזם והיא אחות בבית החולים "שיבא", ממש כמו מאי מהפרק הקודם. "אני כנראה עושה משהו לא נכון", היא מספרת על תלאותיה במציאת זוגיות, ואולי זה קשור לעובדה שהיא ליטרלי לובשת בפרק חולצה שעליה הכיתוב "Trust no one".

גם העונה, כמו בעונות עבר, מלאים אותנו הצופים ברגע שבו מקבלים המחותנים המיועדים את ההזמנה לחתונה של עצמם, ובשלב זה לא ממש ברור למה אנחנו צריכים לראות את זה. הם לא מכירים את הקונספט של התוכנית? כי אנחנו כן. רינת עצובה מפני שהיא לא יכולה להודיע על כך לאמה. "מה היית אומרת לאמא?", שואלים אותה המומחים יורם, יעל ושיער, שרעמתה מאיימת ומרהיבה הרבה פחות מבעונה הקודמת. "הבת שלך מתחתנת", עונה להם רינת. כן, הגיוני.

שלמה, אבא של דניאל, מתגלה כפוטנציאל ההורה שיגנוב את ההצגה העונה. "יש בו משהו מיוחד", מפרגן האב אובייקטיבית ליוצא חלציו. "זה לא בגלל שזה הבן שלי" הוא מוסיף להרים, ואז מכנה אותו - וזה ציטוט מדויק: "איזה ילד, איזה ילד. ילד גבר. תותח". "שמע, אתה נקניק", אומר מנגד תמיר האח לדניאל. אולי הוא מודע יותר לסיכויי ההצלחה הבאמת נמוכים של הפורמט הזה.

בינתיים, החברות של רינת מאחלות לה שחתנה המיועד "לא יהיה חתיך בשיט". מרימות, אין מה לדבר, והן עוד עושות זאת מייד לאחר חיקוי הר' המתגלגלת של המומחה דני. האין עוד גבולות אדומים בטלוויזיה היום? במעמד מסיבת הרווקים מחליפים החתן והכלה מתנות מיותרות מעולם הרוח, כשהיא מעניקה לו מפת כוכבים והוא שולח לה אבן שקר כלשהו, סגולה לקשקוש, כאילו אין דברים אטרקטיביים יותר בחנויות מתנות לגברים כמו ספינה בתוך בקבוק, חולץ פקקים, גלובוס, מאוורר שולחני או מתקן שווארמה ביתי.

החתונה עצמה, חייבים להודות, עגומה למדי, ונראה ששני הצדדים לא לחלוטין מרוצים מהשידוך הטלוויזיוני שנכפה עליהם. "היא בלתי נפרדת מהכלב פונצ'ו", מספר להם הלא־באמת־רב התוכנית במעמד החופה, ו"הוא חלק בלתי נפרד מנקניק, הכלב". שזה מצוין, כי אולי נקניק, באמצעות חוש הריח המפותח שלו, יסייע לדניאל לאתר את הכלה, שנמלטה מהאירוע מייד עם הישמע צליל שבירת הכוס. ממש כפי שעושה כל זוג שמצפה להעביר חיים, או לפחות ערב נחמד, יחד.