"חזרתי להיות טיפוס שמח, זה לא כיף להיות אמן שסובל"

כשליאור פרחי מוצב מול הקביעה כי הוא טיפוס נוסטלגי, הוא לא ממהר להסכים. "אני לא טיפוס נוסטלגי, אני פשוט כמה וצמא לדברים של פעם", הוא עונה, ולמעשה מוכיח את הטענה.

"זה לא רק המוזיקה, זה גם מאכלים למשל. אנחנו חיים בעידן של אינסטנט, עדות מאבדות את הזהות שלהן ולא נשאר הרבה זמן עד שהכל יימחק ויהיה עירוב תבשילים. המוזיקה המזרחית זו המוזיקה שגדלתי עליה, ביחד עם התפילות של בית הכנסת. אני מאוד קנאי למוזיקה התימנית, למרות שאני לא עוסק בה, כי צריך לשמור כמה שניתן. אני מאמין שבעוד 50 או 70 שנה יהיה הרבה יותר קשה לשמוע זמרים ששרים כמו פעם".

קשה אמנם, אבל עוד יש כאלה. ביניהם זוהר יעיש, מוזיקאי צעיר שהקליט איתו את השיר "מילה שלי", שיצא אתמול. כמצופה ממי שחייו מתחלקים בין שירה, מתן במה ליצירה שיצאה לפני שנות האלפיים בתוכנית הרדיו שלו ושימור מורשת, השיר שהקליט פרחי נשמע פחות כמו הפופ המזרחי ששלט במצעדים בעשור הקודם. "אני עובד עם כל מיני מוזיקאים ואחד מהם הוא יוני קיסר, האחיין של יהודה קיסר. פתאום הוא אומר לי 'שמע, יש לי כמה לחנים שעשיתי, בסגנון של פעם'. להגיד דבר כזה לי? זה ממש בשר מבשרי, לחפור עם את חפירה ולחפש את המוטיבים האמיתיים של המוזיקה המזרחית שגדלנו עליה.

"התאהבתי בסקיצה ואחר כך שיתפנו פעולה עם זוהר, בנו של ששי יעיש, שהיה לו הלהיט הגדול 'סעידה'. בשנים האחרונות התחברנו. אנחנו יושבים עם גת תימני בסופי שבוע, מעלים זיכרונות ושומעים מוזיקה נוסטלגית. יש לו קול מדהים. אני טוען שזה קול של יורש".

אתה מזהה חזרה לצליל מזרחי מסורתי יותר?
"אני חושב שקודם כל אנחנו, כאמנים בוגרים, הולכים לשם. גם איל גולן חוזר מדי פעם למוזיקה של פעם, ואני חושב שזה רק ילך ויגבר".

עברת כמה שנים קשות - אישית, נפשית וכלכלית. באיזה מקום אתה היום?
"וואו. אני חייב להגיד תודה לבורא עולם וכמובן למשפחה שלי. עברתי תקופה מאוד קשה, והיום ברוך ה' עברנו את זה. ברגע שחשפתי את העובדה שקשה לי ודיברתי על כך בראיונות, קיבלתי אהבה עצומה מקהל בכל הארץ. התמיכה הזו של הקהל - אין בריא ממנה לאמן. היום זה ממש מאחוריי. אין בי שום כעסים יותר, אני לא מביט בעבר בעצב. חזרתי להיות טיפוס שמח, לעשות מוזיקה ולהופיע המון. הייתי במקום כל כך נמוך, והאמת היא שלא חלמתי שאצא מזה. זה לא כיף להיות אמן שסובל".