אי אפשר "פורטיסחרוף" כי סחרוף לא ממש מתחבר עם משולם
בהאזנה ראשונה, "בי רוגש ונסער" נשמע כמו שיר של ברי סחרוף. זה הגיוני, בהתחשב בעובדה שקולו המובחן של סחרוף מוביל אותו מראשיתו וגם במונחי לחן ושירה יש בו את כל האלמנטים שהופכים שיר, ובכן, ללהיט של ברי. מילותיו יפות, לחנו עליז וסוחף, ועבור מי שמשתוקק לחומרים חדשים של סחרוף מאז "ליקוטים" שיצא לפני כמעט 7 שנים, הוא בהחלט יכול לסגור פינה.
אבל מדובר למעשה באירוח של האיש עם הבלורית האצילית ביותר ברוק הישראלי בפרויקט של שי משולם, מוזיקאי אמנם קצת פחות מוכר בשמו, אך כזה ששיתף פעולה כבר עם שמות כמו פיטר רוט, אמיר דדון, יוני רכטר ונורית גלרון.
אם יוצאים מנקודת הנחה שקשה לנתק אמן מהאלמנטים שמרכיבים את חייו האישיים, אז צריך כנראה גם להזכיר את סיפורו האישי של משולם – אדם שמתמודד עם ALS, ולא נותן למחלה להגדיר אותו או לעצור אותו בדרכו לסמן מטרות שנראות מופרכות גם עבור מי שלא מתמודד עם ניוון שרירים. נניח להקליט אלבום עם שמות כמו אביתר בנאי, אריאל זילבר והיהודים, כפי שעשה ב-2017.
"בי רוגש ונסער", שאת מילותיו כתב שותפו ליצירה שי משה משה (כן, זהו שמו. לא מדור בטעות קליד), עוסק בהתמודדותו עם המחלה, או יותר מדויק להגיד – התמודדותה של המשפחה שהקים, עם המצב אליו נקלע לפני עשור.
"השיר נכתב ממקום שמודע לכמה לא פשוט לחיות עם אבאֿ ובן זוג שחולה במחלת ניוון שרירים", הוא אומר. "אבל כל עוד התא המשפחתי קיים, גם רגעי המריבות והדאגה הם רגעי אושר, כי הם רגעי חיים".
שר בנעם
אגב אלבומים שיצאו לפני המון זמן, זה גם המקרה של "הורה הסלמה", סוג של אלבום הקאמבק של הבילויים שיצא לפני כמעט עשר שנים. איש ההרכב נעם ענבר, עשה לא מעט מאז (בין היתר מקהלת גיא בן הינום ותערוכת "שרים בכיכר") אבל היום, כלומר ממש היום, הוא מוציא את "משמיי אשירה", סינגל הבכורה שלו מתוך מיני אלבום (פעם קראו לזה אי.פי. למה באמת לא עושים את זה יותר?) שייקרא "הפניקס" ויצא במרץ הקרוב.
"משמיי אשירה" הוא למעשה גרסה עברית לשיר ברזילאי ישן, שתורגם על ידי יונתן לוי, מחזאי ומשורר עמו עובד ענבר בשנים האחרונות. לא מדובר בהכרח בשיר שמזכיר את החומרים של הבילויים אז באמת שאין צורך לצפות למסר פוליטי נוקב כאן (לפחות בשיר הזה), בטח לא לעוד "אוטו זבל". אבל מה שיש כאן זו הגשה עדינה ויוצאת דופן, שירה אינטימית ויצירה שיכולה באותה מידה להימצא באלבום של פליט פוקסס, נגיד.
לפעמים צריך ללכת לשם כדי לחזור
אחרי תקופה ארוכה של שחרור שירים חצי יפים או בכלל לא, הצ'יף (כפי שקוראת לו העיתונות הבריטית. בארץ הוא יותר ידוע כ-"ההוא מאואזיס עם הגבות") החליט לשוב לשורשיו ולהקליט שיר, ובכן, מוצלח. הצ'יף הוא כמובן נואל גלאגר, יקיר המדור וילדי הבריטפופ, שכבר כמה שנים מתעקש להתנסות בצליל ובסגנונות חדשים כדי לצאת משבלונת השירים שנשמעים כמו להקת האם שלו שהוא נכלא בה – וזה פשוט לא עובד כל כך.
לא שזה לא ראוי להערכה שאמן מחליט לשבור מסגרות ולשבור סכמות, אבל במקרה של האח הגדול לבית גלאגר התוצאה לא הייתה מעניינת או מוצלחת ממש. זה לא המקרה ב-"Easy Now", השיר החדש שלו, מתוך אלבום שייקרא "Council Skies" וייצא ב-2 ביוני, ובו אפשר לשמוע סוג של חזרה אמיתית לשורשים – שלא מרגישה ממוחזרת או דומה באופן מייאש לשירים של אואזיס.
"קל עכשיו" (או "תירגע", תלוי איך אתם רוצים לקרוא את זה) הוא סוג של המנון מרומם נפש שקל לשיר אחרי האזנה אחת, וזה בעצם תמיד היה הפורטה של נואל. לפעמים כדי לחזור לעשות משהו כמו שצריך, פשוט צריך לעשות דברים אחרים במשך תקופה ולהבין שאתה לא טוב בהם. ויש גם קליפ יפה והופעת אורח של גלאגר עצמו, שמבליח שם לרגע אחד.
רופוס ואן ריין
לאוזן של כותב שורות אלה הזכיר "Bring Me Back The Flowers", סינגל הבכורה של טל ואן ריין, את רופוס וויינרייט, אבל לא באמת חייבים להשוות. זה קרה גם עם הסינגל השני "Join My Dream" שיצא החודש, ואשר ממשיך את הקו המוזיקלי הנוסטלגי משהו של הזמר הלא ממש מוכר הזה (לפחות כרגע), שהאגדה (כלומר ההודעה לעיתונות) מספרת שאין לו ממש קשרים בסצנה המוזיקלית התל-אביבית, אבל קטע קצר באינסטגרם הוביל אליו את השלוחה הישראלית של חברת "יוניברסל" בישראל.
אסף אמדורסקי, מוזיקאי שניתן לסמוך על טעמו המוזיקלי האנין, הגדיר את ואן ריין כלא פחות מ"זמר מדהים, כותב מוכשר ומפיק מוזיקלי מעולה".
ואת זה הוא גילה בעודו מפיק לו ארבעה שירים, שחוברו לאלבום קצר (או מיני אלבום. או אי.פי, אם תרצו) ואשר חצי משיריו כבר נמצאים שם בחוץ, מלווים בקליפים יפים שיזכירו למי שזכה לחוות את אסף אבידן של לפני הפריצה, איך זה לסמן ראשונים אמן שעוד ישמעו עליו. הנה, השתרבבה לכאן השוואה שוב, גם אם לא מהסוג המוזיקלי. בקיצור - לא לשכוח להוסיף האשטאג, ילדים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו