להקת אקווה ל"ישראל היום": "ישראלים לוקחים דברים בקלות, ואנחנו מקנאים בזה"

אקווה, להקת הבאבל גאם פופ המלודי והסאטירי, שפרצה לחיינו באמצע שנות ה-90 עם הלהיט "Barbie Girl", הגיעה לישראל כחלק מפסטיבל "We Are the 90's" שהתקיים אמש (חמישי) במתחם אקספו בתל אביב.

הפסטיבל, שהוקדש כולו לאמנים בולטים במצעדים באותן שנים, נוצר ברוח נוסטלגית במטרה לחגוג את העשור הגדוש באמני "וואן היט וונדרס" - להיטים שנשארו עמנו, המיליניאלז, עד היום.

אך אקווה הם חיה אחרת. הקריירה רבת השנים שלהם לא התחילה ונגמרה בלהיט אחד בודד, והם תמיד נחשבו להרכב Pאנק שובב שהחליט להתחפש ללהקת יורו דאנס חמוש בהמנונים המאופיינים בטקסטים סרקסטיים, סאטיריים וביקורתיים - וככאלה, הם הגיעו כאקט המרכזי והמצופה ביותר שלשמו אנחנו והקהל התכנסנו.

סורן ראסטד, רנה דיף הסולן ולינה ניסטרום הסולנית, הגיעו אלינו במלוא הדרם, ולא נראה שהזמן שעבר מאז 1997 נגע בהם פרט לכמה קמטי חוכמה. הם התלבשו כפי שנהגו לעשות מאז ומעולם: בפומפוזיות מלאה שיק וקריצה, והצטיידו בהרבה רוח שטות, שתמיד אפיינה אותם.

בראיון ל"ישראל היום", שהעניקו מאחורי הקלעים ממש 5 דקות לפני עלייתם לבמה, דאגנו לתפוס אותם לכמה שאלות זריזות על השהות בישראל, על העשור המוזיקלי האיקוני חוצה הקהלים, ועל מזג האוויר - שבמדינות כמו דנמרק ונורבגיה, ארצות מוצאם של חברי ההרכב, נשאר בגדר חלום רטוב (ובעיקר קפוא, במקרה שלהם).

"אני מתה על יפו העתיקה", היה חשוב לניסטרום לציין עוד לפני שהספקנו להציב בפניהם את השאלה הראשונה. "היא מדהימה וכל כך יפה, במיוחד האזור שנמצא מול הים. לגמרי הייתי רוצה לגור שם", הצהירה בהתלהבות יתרה.

"היום היינו בכותל המערבי, וזו הייתה חוויה מדהימה", שיתף רנה דיף על החוויה הישראלית החד פעמית, כיאה למיטב התיירים המסתכנים כמעט בסינדרום ירושלים, אפילו אם דת היא לא כוס התה שלהם.

אתם להקה פעילה זה עשורים רבים, שאף יוצרת חומרים חדשים עד היום. חלק מהשירים החדשים שלכם גם מצליחים להגיע לקהל הרחב שאוהב אותם. לא נמאס לכם לפעמים, אם כך, שפעמים רבות מגדירים אתכם כ"להקת ניינטיז"?
ניסטרום: "אני לא חושבת שאנחנו מייחסים לכך כל כך חשיבות. השגנו כל כך הרבה מאז שפרצנו בשנות ה-90. אנחנו בין הלהקות היחידות שעדיין פעילות ומופיעות בכל העולם מבין כל האמנים מהז'אנר שלנו".

דיף: "ואנחנו גם הכי טובים בזה" (צוחק).

ניסטרום: "וזה גם לא שאפשר לשנות את זה, אתה יודע. כי זו עובדה. נכון, פרצנו בשנים האלה, ואנחנו גאים בזה. אולי כשבאים להופעות שלנו ורואים אותנו על הבמה, מבינים שאנחנו קצת יותר מזה. אי אפשר להתווכח עם מי שמקטלג אותנו כ'להקת ניינטיז', אבל אנחנו ממילא מתגאים בכך. אלו היו שנים נהדרות במוזיקה".

ראסטד: "אנחנו גאים להיות חלק משנות ה-90. גם אם אנחנו עדיין מקליטים שירים חדשים, אנחנו לא מצפים שהם יצליחו באותו אופן שבו הלהיטים הגדולים שלנו משני האלבומים הראשונים עשו זאת. גם כשהם נוחלים הצלחה מסוימת, אנחנו לא לוקחים את זה כמובן מאליו".

בת ים - קופנהגן

באופן מפתיע למדי וכלל לא צפוי, מתברר שהם גם מוצאים כמה נקודות השקה עם העם הישראלי. "אני חושב שלישראלים ולסקנדיבים יש כמה דברים במשותף. משהו בהומור ובציניות", אומר ראסטד, שגרם לנו להרים גבה בסקפטיות מהולה בפליאה. "נראה לי שבסך הכל ישראלים לוקחים הכל בקלות, וכך גם אנחנו בסקנדינביה".

ניסטרום: "האמת היא שאני חושבת שאתם לוקחים כאן דברים בקלות אפילו יותר מאיתנו, ואני מקנאה בזה. אולי כי כיף כאן לאנשים בשמש".

אתם מתכוונים, בניגוד למדינות סקנדינביה, שאיך לומר, פחות שמשיות בלשון המעטה.
"כן, לגמרי! תנו לנו את מזג האוויר שלכם!", פצחו במקהלה שלושת חברי הלהקה.