- A Hard Rain'sA-Gonna Fall (1963)
השיר הזה נתפס על ידי רבים כשיר המחאה הגדול ביותר של דילן, וככזה הוא הגדיר את הקריירה של המוזיקאי. הוא יצא כחלק מאלבום הפריצה של דילן, "The Freewheelin' Bob Dylan", וסימן אותו כקול חשוב באמריקה של הסיקסטיז. השיר עוסק במלחמה הקרה בין ארה"ב לבריה"מ, והקול שמושמע בו הוא קולו של דור שקץ בקרבות, במלחמות ובמאזני אימה מדיניים. רבים מאמינים (ודילן אף טען כך) כי ההשראה הישירה לכתיבת השיר היתה משבר הטילים בקובה, אך למעשה השיר נכתב כחודש לפני המשבר. כך או כך, מדובר היה בתקופה מתוחה בארה"ב, ודילן בן ה־21 התריע מפני הסכנות העומדות להתרחש. יש מי שחשבו שהגשם שעליו הוא מדבר בשיר הוא למעשה נשורת גרעינית, אבל דילן פסל את ההשערה הזו. בהמשך יכתוב יהונתן גפן גרסה עברית לשיר, "גשם כבד עומד ליפול", ודני ליטני יבצע אותה. בהמשך ביצע את השיר גם אביב גפן, לרגל יום הולדתו ה־60 של דילן.
2. Don't Think Twice,It's All Right (1963)
מעטים הם השירים שזכו לכמות קאברים גדולה כמו זו שזכה לה השיר הזה, ומסיבה טובה. מה עוד יש להגיד על שיר האהבה המריר הזה, שכולו עצב והשלמה עם משהו שכנראה רק התחזה לרגש החמקמק. רשימת האמנים שהתאהבו בשיר הזה ובחרו לבצע אותו בעצמם כוללת את וילי נלסון, שר, ג'וני קאש, אלביס, אליוט סמית', ניק דרייק, ג'ואן באאז, דולי פרטון, אד שירן, פוסט מאלון וקאשה. גרסת הכיסוי האהובה על כותב שורות אלה היא זו של בריאן פרי. חפשו אותה ביו־טיוב והצטיידו במטפחת. ייתכן שתזדקקו לה.
3. Desolation Row (1965)
שיר זה היה נקודת הסיום של האלבום "Highway 61 Revisited", שזכה לכינוי "האלבום שהתחיל את הסיקסטיז". זהו בוב דילן הקלאסי, הטרובדור, זמר המחאה והביקורת החברתית. בשלב הזה הוא כבר עבר לשימוש בכלים חשמליים (וזכה בשל כך לקיתונות של בוז והתנגדות), אבל דווקא את השיר הזה, שחותם אלבום חשוב במיוחד בקטלוג היצירה שלו, הוא בחר להקליט בכלים אקוסטיים. כמו לא מעט שירים מאותה תקופה, הוא ממשיך לתאר כאן את סיפורה של אמריקה הכאוטית, רוויית הקרבות, אי־הצדק והסכסוכים הפנימיים. אפשר לחשוב על שירים יותר מיינסטרימיים שהגדירו את התקופה הזו בקריירה של גדול זמרי הפולק (נניח "Blowin' in the Wind" או "Like a Rolling Stone"), ועדיין מדובר בפייבוריט של רבים. פרט טריוויה מעניין: הוא נחשב לשיר המוזיקה הפופולרית הארוך ביותר למשך תקופה מסוימת, עד שהרולינג סטונס הוציאו את "Goin' Home" שלהם ב־1966, שעקף אותו בכמה שניות. פעם אהבו לכתוב שירים ארוכים.
4. Sad Eyed Lady of the Lowlands (1966)
11 דקות ו־22 שניות אורך השיר הזה (רק שנייה יותר מקודמו ברשימה). בזמן אמת הוא נקטל על ידי רבים אשר ראו בו יצירה מנופחת ויומרנית. עם הזמן, גם הם הודו שמדובר באחד השירים היפים של המוזיקאי בשנותיו הראשונות. מילותיו נחשבו בעייתיות אז, בעיקר כי רבים ראו בהן מלמולים חסרי פשר. דילן עצמו טען שזה השיר הטוב ביותר שהוא כתב אי פעם כשהשמיע את השיר לראשונה למבקר המוזיקה רוברט שלטון. הוא טען שמדובר בשיר אהבה לרעייתו הטרייה שרה לואנדס. הוא גם רצה שנדע זאת כשהכניס בו את המילה Lowlands, שנשמעת ונקראת כמו Lownds. זהו טקסט ארוך ומתפייט של בעל מאוהב, המונה את סגולותיה של האישה שבחר לשאת ושואל מי יוכל לה, על עיניה המעושנות ותפילותיה המתחרזות. כן, הוא ארוך ודורש התמסרות בעת ההאזנה. אבל הוא מסמל באופן מושלם את הצליל והאנרגיה אשר אפיינו את שנות הפריצה של מי שיהפוך עד לסוף אותו עשור לאגדה בחייו.
5. Hurricane (1975)
שיר שהוא קלאסיקה גם בקרב מי שלא רואים את עצמם כחובב גדול של דילן. בשנות ה־70 דילן לא הרבה לכתוב שירי מחאה, אבל הבודדים שכתב - הותירו חותם משמעותי. המוכר שבהם הוא זה שמגולל את סיפורו של המתאגרף רובין "הוריקן" קרטר. באמצעות יכולת סיפור מרהיבה, קצב ממכר ומפוחית, פורש בפנינו הזמר את סיפור חייו הטרגי של קרטר, שנידון לעונש מאסר ממושך לאחר שהורשע ברצח שרבים טענו כי הוא לא ביצע. כמו תיק רומן זדורוב של ימינו, סיפורו של ההוריקן נחשב לשנוי במחלוקת. דילן, שנפגש איתו בתאו בכלא, היה משוכנע שמדובר בעיוות צדק אדיר שנעשה בגלל צבע עורו השחור של קרטר. השיר יצר מהומה ואפילו גרר תביעה של עדת הראייה פטי ולנטיין, שטענה כי השיר מציג אותה כחלק מקונספירציה להפללת אדם חף מפשע. דילן הואשם בסילוף עובדות, אבל השיר הפך ללהיט ענק. שנים אחר כך להקת משינה תכתוב בהשראתו את השיר "גברת שרה השכנה".
6. Most of the Time (1989)
אף שאין זה אחד השירים הכי מוכרים של דילן, המעריצים האדוקים רואים בו שיר ניצחון. זאת, בשל העיתוי שבו נכתב. העשור של האייטיז לא נחשב לאחד הטובים בקריירה של דילן. המוזיקאי הקליט אז אלבומים מאכזבים שזכו לביקורות פושרות עד קוטלות ונחשבו לכישלונות מסחריים. ואז, רגע לפני הכניסה לניינטיז, הוא המציא את עצמו מחדש בזכות "Oh Mercy", אלבום יפהפה שהפיק לו דניאל לנואה, בשידוך של סולן U2, בונו. חלק מהמבקרים טענו שדילן מנסה לחקות כאן את הוולווט אנדרגראונד, אבל רובם הסכימו שמדובר בתוצר היפה ביותר שלו זה שנים. הפנינה של האלבום היתה ללא ספק השיר "Most of the Time", בלדה סודקת לב, ששר אדם המנסה לשכנע אותנו (ובעיקר את עצמו) שהוא ממש בסדר, מסתדר לבד מצוין וכלל לא חש באובדן אהבתו. רוב הזמן.
7. Not Dark Yet (1997)
שנות ה־90 היו מוצלחות הרבה יותר משנות ה־80 בקריירה של דילן, והוא זכה בהן לעדנה מחודשת. שלוש שנים לפני הכניסה למילניום החדש הוא שחרר את "Time out of Mind", אלבום שהביא לו שלושה פרסי גראמי, ובהם פרס "אלבום השנה". בתוכו נמצא השיר "Not Dark Yet", בלדה מהורהרת ונוגעת שמציגה אדם בדמדומי ימיו. זה אמנם שיר מדכא ועצוב, אך יש בו גם קתרזיס, כפי שמרמז שמו. הוא מלא שורות פוצעות שמדברות על נשמה שהופכת למתכת, פצעים שהשמש לא ריפאה ותחושה של תקיעות.
דילן, בשלב זה רק בן 56, כבר מרגיש מבוגר ועייף. הוא חוזר לימים יפים שחווה בלונדון ובפריז, נזכר במכתבים מאהבות ישנות וכמעט מבשר לנו על לכתו - מה שלא ממש קרה. זהו שיר שמספק הצצה מעניינת אל נבכי נפשו של אמן שמרגיש ששיאו מאחוריו, והוא הפך לאורח קבוע בהופעותיו של דילן.
8. Things Have Changed (2000)
הכניסה של דילן לשנות האלפיים המשיכה את רצף ההצלחות שלו, ויריית הפתיחה היתה השיר הנהדר הזה. קולו החרוך של הזמר נשמע כאן בשיאו. זה שיר שיצא כפסקול לסרט הדרמה "נערי הפלא", שבו כיכבו מייקל דאגלס, קייטי הולמס ורוברט דאוני ג'וניור. הטקסט חושף את דילן האפתי, האיש שראה וחווה הכל וכבר לא נוטה לעשות עניין מדרכיו המטורפות של העולם. "אנשים משוגעים, זמנים משונים" הוא שר באדישות בלתי מתאמצת כמעט, "היה לי אכפת אבל דברים משתנים". קצת פחות משנה לאחר צאתו זיכה השיר את דילן בפרס האוסקר בקטגוריית השיר הטוב ביותר. בסרטון קבלת הפרס, הודה דילן לחברי האקדמיה על כך שהיו אמיצים מספיק להעניק את הפרס לשיר "שלא מנסה להתחנף, להתייפייף ולהתעלם מטבע האדם".
9. Someday Baby (2006)
זה לא השיר הכי גדול או אפילו לא הכי טוב באלבום "Modern Times" הנהדר. זהו שיר בלוז־רוק כמעט גנרי, אבל דילן נשמע בו נינוח ו־cool מאי פעם. אלה שנים שבהן הוא בוחר להתמקד בבלוז. כמו שירים אחרים בפאזה הזו בקריירה שלו, דילן הפיק את עצמו תחת הפסבדונים "ג'ק פרוסט". השיר, כמו עוד כמה באלבום הזה, מבוסס על שיר בלוז ישן יותר - מה שהוביל למיני־סערה סביב העניין שדילן לא נתן קרדיטים לשירים המקוריים. למרות זאת, חברת "אפל" חיבבה את השיר מספיק כדי להשתמש בו בפרסומת לאייפוד. זה אומר לא מעט כשענקית טכנולוגיה בוחרת במוזיקאי בן 65 כדי לקדם את המוצר המתקדם והאופנתי ביותר שלה דאז.
10. Murder Most Foul (2020)
השיר הזה יצא במארס של השנה שעברה, כשהעולם בדיוק נכנס לסגר כללי והחל להתמודד עם משבר הקורונה. הרבה זמן פנוי נוצר לנו בסדר היום, מה שאפשר לנו להתעמק בכמעט 17 הדקות של השיר הזה, שכולו אפוס אמריקני היסטורי. גם כאן המוות מבצבץ מכל פינה, אבל האיש שנולד כרוברט צימרמן לא מתפלש בו. במקום זאת הוא לוקח אותנו למסע ברפרנסים היסטוריים, שכולו מכתב האשמה נגד שקיעתה של התרבות האמריקנית. השיר יצא כחלק מאלבום נהדר בשם "Rough and Rowdy Ways", אלבום עמוס רפרנסים לאירועים שקרו ולאגדות היסטוריות מיוליוס קיסר, דרך וודסטוק, הביטלס ועד אינדיאנה ג'ונס. דילן בן ה־79 הימם את העולם שוב עם יצירת מופת, שהוכיחה את מידת הרלוונטיות של יוצרו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו