לא רק קומיקאי: תמיר בר הוא פשוט מוזיקאי מעולה

קיץ 2020 ייזכר לדיראון עולם כקיץ הקורונה. תקופה די איומה, שהיוותה שיאה של שנת משבר רב-מערכתית. אבל בתקופות אפלות אלומה של אור מאירה עשרות מונים, וזה בדיוק מה שהציעה אופרת הראפ של תמיר בר, "עלייתו ונפילתו של שם טוב האבי", שסיפקה מנה גדושה של אסקפיזם.

שם טוב האבי גולל את סיפורו של ראפר בדיוני, שטיפול שיניים ושיחה תלושה עם מאיר סויסה משנים את חייו. אבל מעבר לסיפור ולהפקה כיכבו השירים, שהפכו את הסרט הקצר של בר לסנסציה. אלה איישו מקומות במצעדי סיכום השנה הרדיופוניים, ואפילו זיכו את השחקן הקומי הבולט של כאן 11 (ובהמשך "ארץ נהדרת") בפרס אלבום השנה של אקו"ם.

מי שחשב שתמיר בר הוא בעיקר קומיקאי שחוטא בשירה, יעמוד על טעותו לאחר האזנה ל"החופש הגדול" - אלבום סולו שבו 11 שירים של בר. כולם, ללא יוצא מן הכלל, מוצלחים. נכון, הנטייה של תמיר היא לפנות לכיוונים קומיים, וזה בא לידי ביטוי במילים ובהגשה של חלק מהשירים כאן, אבל היא לא גורעת מאיכותם. לראיה: "לא ממהר" עם החבר רביד פלוטניק הוא אחד משיאי האלבום, להיט אפ-ליפטינג שבו השניים שרים בשבח העצלנות. כמוהו גם "האבייב" (שכולל פרולוג משעשע).

אבל הרגעים הרציניים באלבום, במיוחד הסינגל "תקווה", "81 יום" ו"כשהכעס רב והעצב גדול" (שמוקדש לזכרו של הבטום זרהום, שנרצח בלינץ' בתחנה המרכזית בבאר שבע ב-2015), מוכיחים כמה תמיר בר הוא הרבה יותר מעוד מצחיקן שיודע גם לתת בראפ, והוא נושא עימו ביקורת חברתית נוקבת כלפי המדינה, תושביה ומוסדותיה. במצב הרוח המדויק, "ילד טוב", שחותם את האלבום, יעלה בכם דמעה. כן, זה עד כדי כך טוב.