כל מעריץ של הארי פוטר יודע להגיד כי השרביט בוחר את הקוסם, אך נראה שהפעם השרביט בחר מנצח, ואחד מוצלח במיוחד. טימותי האנטי, שעלה אמש (ראשון) לבמת היכל התרבות בתל אביב כשהוא חמוש בעניבה בצבעי גריפינדור, פתח את "מסיבת הארי פוטר האמיתית", להגדרתו, בנאום משעשע בעברית קלוקלת, כשהוא מלהיב את הקהל ומכניס אותו לאווירה קסומה. בכל זאת, לא בכל יום מתקיימת הקרנה של "הארי פוטר ואבן החכמים" בליווי התזמורת הפילהרמונית הישראלית, שמבצעת בניצוחו של האנטי את הפסקול של ג'ון וויליאמס האגדי, במסגרת אירוע פתיחת פסטיבל הקיץ של הפילהרמונית.
למרות השנים שעברו, סדרת הספרים עדיין פונה למגוון רחב של גילים, ובין הכיסאות הסתובבו ילדים בתלבושות קוסמים לצד מבוגרים שהתהדרו בצעיפי גריפינדור, שעיטרו את היציעים בנצנוצי זהב ואדום. למעשה, ברוב הקונצרטים שנערכים באולם הזה סביר להניח שלא תפגשו במגוון אנושי שכזה. אם תוהים איך אפשר לחבר את הדור הצעיר לעולם התרבות הקלאסית, כנראה זו הדרך.
כמו לצפות בסרט בפעם הראשונה
כשצופים בסרטים בקולנוע, אנחנו נוהגים להקדיש את תשומת ליבנו לעלילה ולשחקנים, ורואים, או יותר נכון שומעים, את הפסקול כמובן מאליו. אם מעבירים את הזרקור אל הצלילים, ההרגשה היא כמו לצפות בסרט בפעם הראשונה. פרטים שחמקו מאיתנו בפעמים הקודמות שצפינו בסרט (ומדובר בהרבה מאוד פעמים, סמכו עלינו), קיבלו פתאום זווית ראייה חדשה לחלוטין באמצעות ההדגשות המוזיקליות המדויקות.
הקסם עטף את האולם עם שמיעתו של הצליל הראשון. המוזיקה, שתמיד הייתה ברורה מאליה, הקימה את הדמויות שעל המסך לחיים. צמרמורת אחזה בקהל כשהארי הונח על מפתן דלתם של הדרסלים, הצופים התרגשו מהופעתו של הקוסם הגדול בכל הזמנים, הלוא הוא אלבוס דמבלדור, וכולם מחו דמעה יחד עם האגריד.
הפחד של המוגלגים כשביתם הוצף מכתבים היה מוחשי, והקסם הורגש היטב כשהארי הניף את שרביטו, והפנים לראשונה שהוא באמת קוסם.
הקהל צחק ובכה, דקלם את השורות שהפכו למוכרות ביותר, רעד כששומר הקרקעות תלש את הדלת בבקתה המבודדת שעל הים, והתרגש כשהארי תפס את כדור הזיכרון של נוויל, מתחת לאפה של פרופ' מקגונגל חמורת הסבר. האנרגיה של משחק הקווידיץ' הורגשה היטב אצל הנוכחים, והסצנה שבה המלכה הורגת את הפרש ואת רון הרעידה את האולם.
בין גיחוך קל כשהרמיוני הפגינה את הידע שלה בשחצנות האופיינית שלה שהקהל כל כך אוהב, לצחקוק מהערותיו המתחכמות של רון והתמוגגות מרגעי החברות האמיצים בין השלושה - הצופים הרגישו בבית.
הקהל הישראלי חיבק את הנגנים, נהנה מהצלילים האהובים גם במהלך הקרנת הכתוביות הארוכה, שלקחה שמונה דקות, ודרש מהמנצח לחזור אל הבמה שוב ושוב. גם מי שאינו חובב את הסרטים או את הספרים, נהנה מהחוויה הייחודית.
נכון שקטעי הנגינה גברו מפעם לפעם על דבריהן של הדמויות, אך נדמה שלקהל, שמדקלם את הסרט בעל פה, הדבר לא הפריע. התלונה היחידה שחזרה על עצמה היא מיעוט ההופעות, עם הופעת הערב שבה נכחנו והופעה נוספת שהתקיימה בשעות הבוקר, בגלל הביקוש העצום.
מסע ההופעות העולמי של הקונצרט יצא לדרך כבר ב־2016, וכאמור, מדובר בחוויה חד־פעמית בישראל. מופע שכזה יוכל למלא את האולם לעוד פעמים רבות, וגם אנחנו היינו חוזרים אליו לפעם נוספת. יש לנו תחושה שאת הסרט הראשון נתקשה לחזור לראות בגרסתו המקורית, בלי צלילי התזמורת המכשפים.
וכמו שאומרים האדונים קרניים, ירחוני, רך כף וזנב תולע – תם ונשלם הקונדס.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו