"הסרט הזה הוא סיפור שפשוט חייבים לספר"

בימים אלה שום דבר לא מובן מאליו - וגם העלייה לאקרנים של סרט ישראלי חדש היא הישג לא מבוטל, ואי של שפיות בתוך הכאוס שקיים סביבנו.

מחר בערב (חמישי) יעלה לאקרנים "ילדים של אף אחד", סרטו של ארז תדמור בכיכובו של רועי אסף, שגם כתב עם תדמור את התסריט. הסרט מגולל את סיפורו של ג'קי רונן, שחי בקונטיינר בחצר של בית מחסה לנערים בסיכון בנווה צדק, ומשמש יד ימינה של מייסדת המקום, מרגלית - עד שהוא נאלץ לעשות מעשה קיצוני במטרה להציל את בית המחסה.

בסרט משחקים גם יעקב כהן, תיקי דיין ואורנלה בס. הוא זכה השבוע בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל הבינלאומי של קולקטה (כלכותה לשעבר) שבהודו, וכעת יפגוש את הקהל הישראלי.

"זה הסרט השני שארז ואני כותבים יחד, אחרי 'בשורות טובות'", מספר אסף (44). "כתיבה זו לא באמת החוזקה שלי, אני עושה את זה רק כשיש תפקיד שאני כותב מהפריזמה של שחקן ודמות, ואז אני מתחבר לזה".

איך נולד הסרט?

"מהלוקיישן. עברתי בשבת אחת בנווה צדק, וראיתי חצר שנראית נטושה עם בית מט ליפול ועץ שצומח מתוך הבית ומפלח את הגג, חצר שנראית כאילו שיש לה היסטוריה. ידעתי שמשהו קרה בבית הזה, וחזרתי לשם שוב ושוב עד שפגשתי בחור צעיר בשם דינו, שחי בחצר בתוך קונטיינר - עליו מבוססת דמותו של ג'קי בסרט.

"הוא סיפר לי שאחותו, בת אל, ניהלה שם בעבר מקום שנקרא 'בית אלי', על שם אח שלהם, שכבר לא חי. פגשתי את בת אל, והיא סיפרה לי שזה היה בית מחסה לנוער שנפלט מכל המסגרות, מקום אלטרנטיבי, לא בדיוק נתמך וממוסד, שם התחיל בית השאנטי המקורי. היא ניהלה את הבית הזה במשך כמה שנים טובות והצילה חיים של המון נערים.

"הרגשתי שכל הסיפורים שהיא סיפרה לי חייבים להיות סרט. הסיפור שלהם פשוט נכנס לי ללב. הרגשתי שיכולתי בקלות להיות אחד מהילדים האלה, באחת מהמיטות, חשבתי מה היה קורה אם... הרגשתי שזה סיפור שחייבים לספר, כי זו תופעה".

המצוקה של הנוער נטענת היום בקשיים נוספים, יש כיום הרבה בני נוער פליטים ללא בית או מסגרת.

"נכון, יש עוד הרבה בני נוער, וגם מבוגרים עכשיו, ללא בתים ומסגרות. זו מציאות סיוטית, ואני מודה שאני מתקשה לדבר על הסרט וליח"צן אותו בימים אלה. קשה לי, רועדות לי הידיים לפני כל פוסט. יש בסרט שירים ששולי רנד שר. שיר הנושא נקרא 'אין מקום שאפשר לקרוא לו בית', וזה שיר שיכולים לשיר אותו היום כל כך הרבה אנשים".

הסרט שלכם יוצא לאקרנים, אתה מצליח לשאוב נקודות אור?

"כן, אני באמת חושב שאנחנו צריכים את זה. זה יותר מסתם אתנחתא מהמצב - זה ממש לנשום. אני רואה את התרבות כמשהו שסביבו צריך להתקיים הכל".