"יש באגים במערכת": החרדים שלא חוששים להביע ביקורת על המגזר

פסטיבל הקולנוע והתרבות היהודי הראשון שנפתח השנה על ידי "תורת החיים - בית הספר לקולנוע יהודי" ביד בנימין הוא הפתעה מרעננת. בבית הספר לומדים בנפרד נשים וגברים דתיים וחרדיים את מקצועות הקולנוע - דבר שאינו מובן מאליו בקרב המגזר.

"בית הספר פועל מתוך הבנה כי הקולנוע הוא כלי רב־עוצמה המהווה את חוד החנית במאבקים תרבותיים", אומרת חתונה קיפניס, מנהלת בית הספר ומנהלת הפסטיבל. "החזון שלנו הוא להכשיר יוצרים רהוטים בעלי אמירה יהודית אותנטית, שיצרו אמנות משובחת על פי כללי התורה".

"כשהייתי ילד ראיתי סרטים חרדיים ב־DVD ודמיינתי שאני עושה סרטים, אפילו לא ידעתי איך קוראים לזה", אומר בהתרגשות נחמן פיקסמן (21), חסיד ברסלב מבית שמש, בסיום הקרנת סרטו בפסטיבל. "הגעתי ללמוד משחק, אבל בגלל הקורונה הכיתה לא נפתחה והציעו לי ללמוד בימוי קולנוע, כך למדתי שיש מקצוע כזה. אחרי יום הלימודים הראשון הבנתי שזה המקום שלי ושזה מה שאני רוצה לעשות בחיים", הוא מספר.

סרטו של פיקסמן "קול כלה" מציג דילמה של כלה ביום חתונתה שחווה התקף זעם לא צפוי מצד החתן המיועד. היא מתלבטת אם לבטל את החתונה או להקשיב לאמה הטוענת שהדבר נובע מתוך התרגשות בלבד. "רציתי להעלות תהיות לגבי שיטת ההיכרויות והשידוכים שלנו", הוא מאתגר באומץ את שיטת השידוכים במגזר או במילותיו - אם תרצו - את "הבאגים במערכת". "במהלך כתיבת התסריט ערכתי תחקיר ודיברתי עם הרבה אנשים, והופתעתי לגלות שיש מגוון דעות על מה שהכלה צריכה לעשות במצב הזה, ולכן בחרתי בסוף פתוח".

ומה עם השידוך שלך?
"אני כרגע לא שם. בציבור שלי הפחד הוא תמיד 'מה יגידו'. לכל פעולה יש השפעה על השידוך העתידי. אני מתגבר על הפחד ושלם עם הבחירה שעשיתי, ואני מאמין שיקבלו אותי כמו שאני. אבל סביר להניח שיהיו כאלה שלא ירצו להשתדך איתי". הוא עובד עכשיו על סרט הגמר שלו, שנובע כמו רוב סרטי הגמר של סטודנטים לקולנוע ברחבי העולם מסיפורו האישי, ובו יספר על האתגר של ילד יתום להתגבר על פחד הבמה שלו ולומר קדיש על אביו.

סרט מעניין נוסף במסגרת הפסטיבל, "טרמפ", נוגע בנקודה רגישה. הוא מספר על צעירה הלוקחת טרמפ לשירות הלאומי עם גבר צעיר ונשוי, ובין השניים מתפתחת מערכת יחסים אסורה. "נחשפתי בעבודתי החינוכית לנערות שיצאו ממסגרות שונות ולאתגרים שהעולם בחוץ מעמיד אותן, והסרט שלי מציב מראה למציאות ופתח לשיח על הדילמות שהבנות מתמודדות איתן", מתארת הבמאית מוריה יאיר (56), הלומדת בשנה ג'.

"שפת הדור הבא"

יאיר התחילה ללמוד קולנוע בגיל 50 אחרי שעבדה שנים רבות בחינוך. "זו השפה של הדור הבא", היא אומרת, "דרך לדבר עם הרבה אנשים בעולם". מהסביבה, כך היא מספרת, היא זוכה להרבה פרגון. "מישהו אמר לי לאחרונה 'את על מאתיים, את טסה על אוטוסטרדה', ואחד מהילדים שלי אמר באירוע משפחתי 'שמתם לב שאמא חזרה להיות בת 18?'".

בית הספר הוקם בתשס"ז (2006) על ידי מפוני גוש קטיף, ובראשם הרב שמואל טל, ומתמודד עם אתגרים לא פשוטים מכיוון שרוב הסטודנטיות והסטודנטים הם בעלי משפחות וזקוקים לתמיכה כלכלית - ולא כל המשפחות מעודדות לימודי חול. אך המנהלת קיפניס מבטיחה: "למרות האתגרים, הבוגרים שלנו יעשו מהפכה תרבותית".