תפקיד חייו: השחקן דוד שאול איבד את אחותו רגע לפני ששיחק אח שכול

"רוצה להיות טוטאלי". דוד שאול | צילום: אריק סולטן

בעודו מתכונן לתפקיד של אח שכול בהצגה, נחתה על השחקן דוד שאול אותה מכת גורל: אחותו האהובה לירון ז"ל נפטרה סמוך ללידה • בראיון חשוף מדבר שאול על הבחירה להמשיך ("הרגשתי שיש לי הזדמנות לפרק את האבל דרך הבמה"), התהילה שהביא לו הסרט "לשחרר את שולי" ("כולם רצו להצטלם איתי, כמו מתקן בלונה פארק"), והאבהות המתקרבת ("מוסיף חרדה, אבל גם התרגשות ושמחה")

בהצגה החדשה שבה הוא מככב, "פיקוח נפש", מגלם השחקן דוד שאול את דמותו של צעיר שחייו מושפעים מהאובדן המטלטל של אחיו הבוגר. במהלך העבודה על התפקיד לא שיער שאול שגם חייו הפרטיים עומדים לספוג, למרבה הצער, אותה מכת גורל אכזרית וכואבת.

בנובמבר 2021 נפטרה אחותו הבכורה של שאול, רב־סמל מתקדם לירון שאול־גוכברג ז"ל, זמן קצר אחרי שילדה את בתה השנייה. בת 35 היתה במותה. שאול, שמצא עצמו מתכתב באופן מצמרר עם דמותו הבימתית, בחר לאסוף את כוחותיו ולהמשיך בהצגה ובחיים - גם לזכר האחות שאיננה.

"זה עדיין טרי לי, ואני לא מרגיש פנוי לדבר על זה, אני עדיין מעכל", הוא משתתק לרגע, ארשת רצינית דוחקת את החיוך השובב והעיניים שברקו לאורך השיחה כולה.

"לירון נפטרה חודש אחרי שילדה תינוקת בריאה, אחות לבתה בת ה־3. זה היה היריון בסיכון שהסתבך. הצליחו ליילד אותה בקיסרי, והיא נשארה עוד חודש בטיפול נמרץ, מונשמת ומורדמת, התעוררה לסירוגין. היו תנודות במצב שלה עד שהיא נפטרה.

"אף אחד מאיתנו לא חשב שדבר נורא כזה יקרה. אחרי הלידה אחותי הספיקה לראות את התינוקת פעם אחת ולתת לה שם, ואז המצב שלה הסתבך שוב, ותקפה אותה מחלה אוטואימונית מאוד נדירה, שממנה היא כבר לא הצליחה לצאת".

רס"מ שאול־גוכברג ז"ל שירתה שנים בחיל משאבי האנוש, והיתה גם מפקדת חמ"ל נפגעים בצה"ל. "היא היתה האמא של מערך הנפגעים. הראשונה לקבל כל הודעה על חייל שנפגע, נפטר או התאבד. זה היה תפקיד מסביב לשעון, ולירון התמודדה במסגרתו מול כל הגופים הרלוונטיים, המשפחות, התקשורת, ארגון ההלוויות, הכל.

"פתאום היוצרות התהפכו ואחותי היתה האירוע שצריך לטפל בו. להלוויה שלה הגיעו יותר מ־3,000 איש. ראיתי שם מקרוב את המורשת שהיא השאירה, הבנתי בכמה אנשים היא נגעה. היא גם היתה אמא כל כך מסורה, וזאת עוד מורשת מאוד משמעותית שהיא השאירה לנו, במשפחה. יש לי אח נוסף, אביב (29), שהוא יזם חברתי שמעביר הרצאות בנושא החברה הישראלית על כל רבדיה. אנחנו מפורקים עכשיו, מנסים להבין מה קורה איתנו בעולם".

"אקדיש לה אלבום שירים"

בהצגה "פיקוח נפש", שעלתה לפני שבועיים בתיאטרון הקאמרי, שאול (32) הוא עזריאל, צעיר שרגע לפני שהוא נכנס ללמוד בישיבת הסדר יוקרתית, מתוודע לחבורת משוררים תל־אביבית. החבורה גורמת לו לחשב את מסלול חייו מחדש, לממש את משיכתו לכתיבת שירה וגם לעטרה, משוררת צעירה ונועזת, ולהיקרע בין עולם התורה לעולם השירה. ברקע מרחפת דמותו של אחיו המת, אביגדור, שמשפיעה על כל בני הבית ומובילה לחשיפת סוד משפחתי אפל.

בהצגה "פיקוח נפש" (עם נוה צור). "הדמות מדברת אותי", צילום: כפיר בולוטין

 

בהצגה, שכתב תומר רוזנמן וביימה הדר גלרון, משתתפים גם אודיה קורן, אוהד שחר, אנדריאה שוורץ, מיה לנדסמן, איה גרניט שבא, אלעד אטרקצ'י, אליאור אמסלם, נוה צור, דודו ניב, נעמה שטרית ועינת הולנד.

"המחזה עלה לראשונה כקריאה מבוימת ב־2019, במסגרת פסטיבל 'כאן ועכשיו' בקאמרי, כך שכבר לפני שנתיים שיחקתי את דמות האח המתאבל. בשלב ההוא זו לא היתה המציאות שלי, ופתאום הסיפור הפך לחיי האמיתיים".

איך מתמודדים עם כאב אישי גדול שמתערבב עם המתרחש על הבמה?

"הרגשתי שאולי יש לי הזדמנות לפרק את הדבר הזה דרך ההצגה. לפני כן הייתי מכונס בעצמי, כמעט שלא יצאתי מהבית. הרגשתי שאני לא מבין למה אנשים חיים, איך ייתכן שהעולם ממשיך ושאני נשארתי. התחיל בי איזה מאבק, האם אני בכלל רוצה להישאר? יש לי בשביל מה? אלה היו מחשבות שלא הכרתי לפני כן, וזה היה קשה.

"הרגשתי שהסביבה לא יודעת לעכל את מה שאני עובר, והרגשתי המון לבד. פתאום, כשקראו לי לחזרות על ההצגה המלאה, הדבר הראשון שאמרתי לשחקנים היה 'לא יצאתי מהבית מאז שזה קרה, אז אני מצטער אם אגיב בצורה טראומטית או שיהיה לי קשה מדי'. עברתי תהליך של התפתחות עם הפצע, להבין שהוא קיים בי ושאני יכול להיות איתו".

העבודה על התפקיד הפכה לתהליך של ריפוי?

"זה בעיקר גרם לי להבין שאני יכול לחיות עם הפצע. במהלך החזרות היו לי התפרקויות, לפעמים זה הרגיש טו מאץ', ואז רציתי ללכת משם או לבכות בתוכי, בלי שיראו. לכעוס, להיכבות. לעבור את כל קשת הרגשות.

"לא ידעתי איך אני מכיל את זה. איך אני בא לשחקנים כשאני אמור להיות מקצוען ולהנהיג את הספינה כדמות המרכזית? איך אוביל כשאני כל כך פצוע וגמור? לשמחתי, השחקנים פה מדהימים. הפכנו לדבוקה אחת, ממש משפחה, והם מצליחים להיות איתי. מבחינתי, זה לא מובן מאליו.

"גיליתי שאבל ועוצמה הם לאו דווקא ניגודים, אלא אחד. אמרתי לעצמי, 'דווקא בעובדה שאתה בוכה וממשיך יש משהו מחזק'. הבנתי שאולי אוכל לגעת בנשמות של אחרים עם הכאב והאובדן הפרטיים שלי. שהפצע שלי יוכל לשחרר פצעים של אחרים, לתת להם מרחב ומקום. מרגע האובדן שלי, פתאום ראיתי סביבי המון אנשים שאיבדו את היקרים להם ורוצים להיות איתי, לדבר איתי".

יש גם קבוצות תמיכה לאנשים במצבך.

"למזלי, אני בטיפול פסיכולוגי. אני אדם שמדבר על דברים, מפרק ומפרט את הרגשות שלי. אין דבר כזה אצלי לכסות יותר מדי, אז אני לא מרגיש צורך בקבוצת תמיכה. אולי בהמשך. בינתיים יש לי את הבמה ואת השירים שלי. כתבתי המון שירים על לירון אחרי שהיא נפטרה, ואני חושב שרוב האלבום שאני יוצר עכשיו הוא עליה ובשבילה. הוא יוקדש לה".

עם אחותו לירון ז"ל. "הבנתי בכמה אנשים היא נגעה", צילום: מהאלבום המשפחתי

 

"ראיתי את עצמי בבהירות"

שאול נולד וגדל בראשון לציון. בילדותו למד 11 שנים פסנתר קלאסי, ובכיתה ה' נכנס לחוג דרמה, שם נפתח לעולם אחר. "הייתי ילד ביישן, ופתאום, בחוג, היתה סצנה של דייט עם בחורה הרבה יותר גבוהה ממני. הייתי צוציק כזה, ופתאום היו לי מילים, והיא רצתה אותי בסצנה, ויצאתי טוב. זה ריגש אותי. אמרתי לעצמי שזה מה שאני רוצה לעשות".

הוא היה חבר בלהקת הנוער "קול ראשון", למד בתיכון במגמת מוזיקה ותיאטרון, ובצבא שירת בלהקת הנח"ל ובתיאטרון צה"ל ("בלהקת הנח"ל הייתי המפקד ונלחמתי שנופיע במוצבים הכי נידחים, בפני כמה שיותר חיילים קרביים"). עם שחרורו למד משחק בסטודיו ניסן נתיב, ואחר כך יצא לטיול ארוך ומזכך במזרח.

"הייתי גמור, אחרי פרידה מבת זוג, והרגשתי שאני חייב לברוח. עשיתי את כל הודו לבד, גם על אופנוע. זאת היתה התעסקות ישירה עם הפחדים שלי. כשחזרתי, אחרי שלושה חודשים, הבנתי שאני חייב לחזור למוזיקה, כי היא היתה בשבילי ה־דבר. בהודו ראיתי בבהירות את עצמי במוזיקה. רק אני והגיטרה".

ב־2017 הוציא שאול אלבום בכורה, "אור ערביים", שממנו בלטו הסינגלים "אור ערביים" ו"מפה לשם", שהושמעו ברדיו. "אלבום מאוד טבעי ונקי, אני וגיטרה קלאסית עטופים בכלים אינסטרומנטליים. משהו שאפיין לי את חוויית הודו. הופעתי בהמון מועדונים וברים בכל הארץ, ובמקביל נכנסתי לתיאטרון הקאמרי. מגיל צעיר ידעתי שהחיים שלי ישלבו גם תיאטרון וגם מוזיקה".

מה היחס שלך לסלבס־דוגמנים שמוציאים שיר אחד ומושמעים ברדיו בלי הפסקה?

"אין לזה חוקים. אני מאמין בתשוקה למשהו, ומי אני שאגיד מה נכון ומה לא. זה כמו מישהו שלא למד משחק וקוצר המון תפקידים - שיהיה לו בהצלחה. אם אנשים עובדים קשה ויש להם קהל שאוהב את מה שהם עושים, אז זה לא 'על חשבון מישהו'. אני מאמין בדרך שלי, ובקהל שלי, ואם מישהו אחר מצליח זה לא על חשבוני".

כבר שבע שנים הוא אחד השחקנים המבטיחים בתיאטרון הקאמרי, ונוסף על "פיקוח נפש" הוא משתתף כעת גם בהצגה הקומית "רומיאו ואמא", שעוסקת בעולם הריאליטי והכוכבים לרגע שהופכים לגיבורי תרבות. הוא גם מדבב, ומהחודש אפשר לשמוע את קולו בסרט האנימציה המדובר "איפה אנה פרנק" של הבמאי ארי פולמן.

"היחסים שלי עם ארי התחילו בקאמרי, כששיחקתי ב'מתאבל ללא קץ' שהוא ביים. בהמשך הוא קרא לי לסרט הזה. אני מדבב את הגבר שיש לו סיפור אהבה עם הדמות הראשית של הסרט, קיטי, החברה הדמיונית של אנה. זה סרט מאוד גדול ויפה, יצירת מופת מבחינתי.

"הקלטתי את הדמות כשאחותי היתה מאושפזת, ונשארו לי שם שתי מילים שלא הספקתי להשלים. ארי קרא לי לחזור לאולפן לדקלם אותן: 'היא מתה'. הייתי לצד אחותי בבית החולים והרגשתי שגדול עלי להגיד את המילים האלה. אמרתי לארי שאני לא מסוגל להוציא את זה מהפה, ובאמת לא חזרתי להקליט. הם השתמשו במשפט שכבר הקלטתי בהקשר אחר, וזה הסתדר".

לפני שנה וחצי הוציא אלבום שני, "לראות אותך", וכעת הוא עובד על אלבום שלישי עם המוזיקאי והמפיק המוזיקלי תמיר מוסקט. "מדובר באלבום שלם שכתבתי לא מזמן, בסגנון המוזיקה של פעם שעליה גדלתי. יש כבר כמה שירים מוכנים, ובקרוב נוציא סינגלים. מבחינה יצירתית, אני מרגיש שזה השיא שלי. מבחינתי, המוזיקה היא הבית שלי. אני חושב במנגינות. יש לי בנק של מנגינות, ואני יכול להיות במצב כלשהו - ואז עולה לי המנגינה, ומגיע הטקסט, ויש שיר".

בין לבין הוא משתתף בהרכב המוזיקלי האיכותי "ראשטוב", שפעיל בשנתיים האחרונות ואחראי לאלבום של 15 שירי ילדים, ובהם "הדודה מברזיל", "הלילה נוסעים לירח", "נועה" ו"ישראל קורצפה", שכתבו והלחינו עידו אופק (זיגו), ממייסדי להקת הדורבנים, ואבישי פרידלר. אליהם הצטרפו בהופעות ג'וי ריגר, כנרת לימוני ושאול.

על המסך הקטן הוא הפציע במגוון סדרות ("שכונה"), אבל נדמה שהסדרה "הרמון" מ־2018, על בסיס סיפורו של גואל רצון והכת האיומה שהנהיג, הכניסה אותו לסלון הישראלי כשגילם את בנו של רצון.

"'הרמון' הצליחה לייצר עניין ציבורי, למרות שלא היתה קלה לעיכול. זה היה אירוע. אנשים היו תופסים אותי ברחוב ואומרים לי 'יהיה בסדר, אל תדאג, אתה תצא משם...'. אימהות היו מחבקות אותי. זה שינה תפיסות באמת. הרגשתי שאם הסדרה יכולה לתת כוח לאנשים, ובפרט לנשים, אז עשינו משהו חשוב. הבנתי מהקהל שהסדרה נתנה פרספקטיבה, וזה עשה לי טוב".

"הסרט שינה לי את החיים"

בחודשים האחרונים הוא מתמודד עם חשיפה נרחבת אחרת, כאחד מכוכבי סרטה המדובר של שלישיית מה קשור, "לשחרר את שולי", ששבר שיאי צפייה והפך את שאול, שמגלם את שולי בסרט, לחביב הקהל ולאחת הדמויות המוכרות והמדוברות של השנה.

"הסרט הזה שינה לי את החיים", הוא מחייך. "אני כל הזמן מקבל עליו תגובות. בסרט שולי הוא הבן של ציון ברוך, שהלך לאיבוד בקולומביה, והאבא מגיע עם החברים שלו לשחרר אותו. בכל מקום ניגשים אלי אנשים ואומרים 'הנה הילד, הנה שולי, מצאנו את שולי'. פתאום כולם רוצים תמונה איתי, הרגשתי כמו מתקן בלונה פארק".

אלה פידבקים שנעימים לך?

"אני במהותי אדם שרוצה להיות לבד, אוהב את השקט שלי. בהתחלה הייתי הולך עם כובע ומסתתר, ממש מפחד, אבל קלטתי שאנשים רק רוצים להגיד לי שאני סבבה ושאוהבים אותי - ועכשיו אני כבר מצליח ליהנות מזה. פעם הרגשתי מאוים, אבל עכשיו אני רואה את זה כאהבה. זה כיף ונעים".

בסרט "לשחרר את שולי". "מאוד עזר כלכלית", צילום: יח"צ

 

הצלחה אדירה כמו של "לשחרר את שולי" מקנה ביטחון כלכלי בתחום השברירי כל כך?

"זה מאוד עוזר כלכלית, אבל בגדול, בארץ אתה לא יכול להתפרנס מפרויקט אחד. זה לא קיים, אבל יש בזה גם משהו בריא, לדעתי. בישראל אתה לא עושה סרט ומסודר לכל החיים כמו בהוליווד, נח בבית עם בריכה. פה אתה עושה פרויקט וחושב על הדבר הבא, וזה גורם לאמן להיות כל הזמן בתנועה ובחיפוש".

הוא גר בתל אביב עם בת זוגו, שרה פגין, שעוסקת באמנות ("היא הקימה את מיזם 'ארטסורס', שמרכז יצירות של הפסלים והציירים הכי גדולים בארץ"), ובימים הקרובים צפויים השניים להפוך לראשונה להורים. את פגין (35), שנולדה בצרפת ועלתה עם הוריה לארץ בילדותה, הכיר כשהיו שכנים בעיר, דלת ליד דלת. "היא היתה באה אלי לגג, והיה לנו כיף. אנחנו ביחד כבר שלוש שנים וחצי, בדרך להיות הורים. אני מאמין שבהמשך נערוך גם חתונה".

מתרגש לקראת האבהות?

"מאוד. זה מלחיץ, אבל בעיקר ממלא לי את החיים במשמעות. כשאחותי נפטרה, שרה כבר היתה בהיריון. הכל בא בד בבד, נעתי בין החיים והמוות. הלידה הקרובה מוסיפה הרבה חרדה, אבל גם התרגשות ושמחה, כי להיות הורים לילד זה הדבר הכי חזק שיש. זה ישר שם אותך במקום".

אפרופו מקום, ב"פיקוח נפש" אתה מגלם דמות שנעה בין עולמות. זה הולם את האישיות שלך.

"הסיפור של דמות שחיה בין עולמות זה משהו שאני מכיר. ישר הרגשתי שעזריאל 'מדבר' אותי. כמוהו, יש בי שאלות כמו איפה הגבולות שלי? מתי אני מקשיב לעצמי? מתי אני פועל כדי שהסביבה תהיה מרוצה ממני? בהצגה הזאת יש משהו שגורם גם לצחוק וגם לבחון דברים עם לחלוחית בעין. אני מת על זה, כי כמו בחיים, אתה יכול ברגע אחד לבכות ולצחוק".

איפה אתה ממקם את עצמך על הסקאלה שבין דתי לחילוני?

"אני לא דתי, אבל יש בי משהו דתי בתפיסה של אלוהים. אני בא מבית חילוני, אבל אני מאוד בעניין של לדבר עם אלוהים ולחשוב איתו, והוא איתי. אנחנו הולכים ביחד, וזה משהו שהתחיל לי בהודו, אחרי לימודי המשחק. דווקא במקום הקשוח ההוא יש הכי הרבה אהבה, ושם גיליתי את המקום הרוחני שלי. הבנתי שאני מאמין, שיש אותו, ושהוא איתי. זה אולי לא האלוהים הדתי של הספרים, אבל אני מרגיש אותו קיים, וזה שיח שלי עם עצמי. 

"הכי מעניין אותי לגלם דמויות גדולות ועוצמתיות, דברים שאוכל להיות טוטאלי בהם, תפקידים גדולים מהחיים כמו המלט או ריצ'רד השלישי. לספר את הסיפורים הכי מטורפים וקורעי לב, שיהדהדו, שיעשו פה שינוי חברתי או אישי. אחרי שאתה חווה מקרוב מוות אתה אומר 'אני רוצה לחיות'. אני רוצה למתוח את עצמי עד הקצה. אחרת מה יש לנו לעשות פה? זה הדרייב שלי". 

Maya19.10@gmail.com

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכירi