"השכול שלנו שקוף": תערוכת עבודות בהשראת סיפורים של אחים שכולים

השבוע נפתחה ביד יצחק בן־צבי בירושלים תערוכה בשם "אחים. יוצרים. חיים", שבמסגרתה מוצגות עבודות של אמנים שנעשו בהשראת סיפורים של אחים שכולים.

התערוכה נולדה כיוזמה של עמותת "האחים שלנו", שהקימו שני אחים שכולים, אליאסף פרץ ונוי פרי, לאחר שהרגישו שאין מספיק קול בציבוריות הישראלית לאחים שכולים. לצורך התערוכה נפגשו 16 אמנים עם 16 אחים שכולים. כל אמן הקשיב לסיפור האישי של האח או האחות, וכתוצאה מכך נוצרו העבודות לתערוכה.

"זו לא תערוכה שמנציחה את האחים המתים, אלא היא מדברת על מה זה אומר להיות אח, או אח שכול", אומרת אוצרת התערוכה, בשמת חזן. "זו תערוכת הנכחה, ולא הנצחה. כל אחד מהאמנים יצא למסע, לתהליך יצירה, ויצר יצירה ייחודית, מקורית וחדשה שמהדהדת את סיפורם של האחים השכולים. התערוכה מתחקה אחרי הקשר בין האחים השכולים לאחים שנהרגו, ועוקבת אחרי מסע החיים שלהם מאז".

לדברי חזן, "בין היצירות שנוצרו יש שירים שנכתבו, יצירה לסקסופון, וידאו ארט. האמנית נועה קלנר יצרה קומיקס בעקבות הסיפור של עמית כמיל, שאיבד אח שנהרג בקרב, ואח שני שהתאבד כמה שנים לאחר מכן. דוגמה נוספת היא יצירתו של עדיאל אריאל, מעצב תלבושות ותפאורה, שיצר יצירה בעקבות סיפור של סיגלית חזן־נעים, שאחיה רפי נהרג במלחמת לבנון כמה חודשים אחרי החתונה שלו. סיגלית סיפרה שהיא רואה בכל שבוע פרפר לבן מאז שהוא מת, ועדיאל יצר חליפת חתונה, ומתוכה גזר פרפרים שמרחפים בחדר שבו תלויה החליפה".

חזן מספרת כי בשיחות עם האחים חזרה על עצמה המילה "שקוף". "הם דיברו על זה שהשכול שלהם שקוף", היא אומרת. "ושהיו צריכים לקבל אחריות על המשפחה. בשבעה אומרים לאחים 'תשמרו על ההורים', ובעצם אף אחד לא שומר עליהם. רבים מהם נאלצו לקחת תפקידים בתוך המשפחה כשההורים התמוטטו.

"דבר נוסף שהיה משותף לכולם זה הגעגוע, והתחושה שכאילו לא עבר זמן. לא משנה אם זה קרה לפני 50 שנה או חמישה חודשים. ההתרגשות והבכי היו שם תוך כדי הסיפור, כאילו זה קרה אתמול. מה שרציתי זה להנכיח לרגע את הצער השקוף של האחים בתוך חומר, צורה ותנועה. ברגע שהאמן מקשיב להם ומייצר משהו בעולם החומר - זה נותן להם נחמה מסוימת. פתאום הם מרגישים שהאמן או האמנית קצת שותפים לסיפור שלהם".

ויולט גביזון איבדה את אחיה, סמל יוסף כחלון, במלחמת יום הכיפורים. היא נפגשה עם האמן משה ולדמן, מוזיקאי ומשורר שגר בצפון ים המלח, והתוצאה של המפגש היא קובץ שירים שמוצג בתערוכה. "יוסי היה אחי הבכור", היא מספרת. "הערצתי אותו. הוא אהב כל אדם באשר הוא. עסק בהדרכת בני נוער. כולם העריכו אותו. הקשר בינינו היה מיוחד. הוא שיתף אותי בחוויות שהיו לו בשירות בסיני.

"משה הקשיב בדריכות לסיפורים שסיפרתי על אחי, על המשפחה ועל אמא. הוא התרגש עד דמעות. היו אנרגיה טובה וחיבור כבר בתחילת הדרך. הוא אסף מתוך הסיפורים נקודות משמעותיות, וכתב והלחין שירים כל כך מרגשים ומדויקים".

משה ולדמן מספר כי "הפרויקט הזה מאוד ייחודי וגאוני מבחינתי. עברתי מסע מרפא של הנפש, שחרור וגדילה. מודה על הזכות שנפלה בחלקי".