"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
שיתוף כתבה
"הייתה פגיעה אצלנו, הכל על הרצפה": יהודית באומן ושימי תבורי משחזרים את רגעי האימה בתל אביב
הירי על תל אביב אמש בשעות הבוקר העיר את הזמר ואשתו בבהלה משנתם, כשטיל נחת ממש ליד ביתם • בשיחה עם "ישראל היום" הם סיפרו על הקושי לעכל את הסיטואציה, על חוסר האונים מכך שאין בביתם מקלט, ועל המחשבות לבקש סיוע מבנו של שימי, בן-אל
שימי תבורי ויהודית באומן. צילום: אור גפן

"הייתה פגיעה אצלנו, הכל על הרצפה": יהודית באומן ושימי תבורי משחזרים את רגעי האימה בתל אביב

הירי על תל אביב אמש בשעות הבוקר העיר את הזמר ואשתו בבהלה משנתם, כשטיל נחת ממש ליד ביתם • בשיחה עם "ישראל היום" הם סיפרו על הקושי לעכל את הסיטואציה, על חוסר האונים מכך שאין בביתם מקלט, ועל המחשבות לבקש סיוע מבנו של שימי, בן-אל

,עודכן
0השמעה

המתקפה הקשה על ישראל שבה פצח אמש (שבת) בשעות הבוקר ארגון החמאס לוותה בין היתר גם בירי לעבר גוש דן. בירי המדובר נפגע באופן ישיר בניין בתל אביב, סמוך מאוד למקום מגוריהם שליהודית באומן ושימי תבורי. בשיחה שקיימנו איתם הם שיתפו ברגעים הקשים והמבהילים שבהם הבינו שמדובר במתקפת טילים, ועל התחושות הקשות מעצם העובדה שהכל קרה כל כך קרוב למשכנם.

שימי תבורי ויהודית באומן בתל אביב. צילום: באדיבות המרואיינים

"ממש בית לידי. זאת הייתה פגיעה אצלנו", מספרת יהודית בסערת רגשות. "עוד שנייה הרסיסים אצלנו בבית. זה לא בסמוך, ולא קרוב, ולא קילומטר מאיתנו. זה היה ממש צמוד לבית. הלכנו בערב אחרי חצות לישון, אנחנו בדרך כלל בשבת קמים בשעה 09:00 או 10:00 בבוקר. ופתאום בשעה 07:00 אני שומעת כזה בום. כולם ישנים, הרחוב שומם, ואני שומעת כזה בום, ואני מעירה את שימי, אנחנו מוציאים את הראש מהחלון ורואים שהכל עשן, אנשים רצים לכיוון הירקון, כולם מחפשים מקלט כי אצלנו אין מקלטים.

"בבניין שלנו אין ממ"ד ואין מקלט. רצנו ושם ראינו את כל המתרחש. זה ממש בגן השעשועים שהנכדים שלי בדרך כלל משחקים בשבת אצלי. תמיד קמים בבוקר, הגדולה לוקחת אותם לגן השעשועים ששם נפל העץ, החוטים והחשמל. רצנו למקלט קרוב לבית".

שימי:"אני קמתי מהבום, מהרעש של הפיצוץ, חשבתי שזו בכלל רעידת אדמה".

איך הרגשתם באותם רגעים? מה היו התחושות?
יהודית:
"התחושות שלי שזהו, זה הסוף. זה משהו שאוקיי, אתה רגיל לשמוע שזה בעוטף עזה או בכל המקומות הכי רחוקים בגבול הצפון, אבל לא משהו שאתה רגיל לראות אותו מול העיניים. טילים, רסיסים של טיל. שימי אוסף אותם, ורואה אותם. זאת הרגשה ממש גרועה. אני חושבת שאנחנו בצומת דרכים. מאוד מאוד קשה. אני לא נרגעת. אני מחפשת מקלט. אני לא אוכל לישון פה.

"האיום של החמאס שהם יפציצו את תל אביב. אני ושימי עושים חושבים לאן נלך, אולי נבקש מבן-אל, אני לא יודעת, אולי הבת. פשוט הרגשה של פחד שתוקף אותך ומקפיא את הלב. אני בוכה על כל החטופים ובני הערובה. זה ממש כמו אבל".

שימי:"אני בסדר, אבל בכללי כל הזמן מול החדשות. מה יהיה, איך זה יגמר, מסכנים כל אלה שבתוך העניין. כולנו, כל עם ישראל מאוחד בימים כאלה. יהודית נהפכה להיות צהובה כי היא מאוד פחדנית בנושא. יש נשים שמאוד מאוד פוחדות והיא נכנסה קצת להיסטריה, ואני ניסיתי להרגיע אותה".

שימי תבורי ויהודית באומן ברגעי האימה בתל אביב. צילום: באדיבות המרואיינים

הבית שלכם נפגע?
יהודית:
"כשחזרנו כל הקיר, כל סיד שמעל הקיר, הכל היה על הרצפה ועל המיטה. זה פשוט זעזע. ברור שזה פגע. זה לא הוריד לי את הבטון על הבית או שבר לי חלונות, אבל כל הסיד, כל הצבע, חתיכות חתיכות. הכל נפל על המיטה, על הבית, ואנחנו בחרדה".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו