בשיתוף רוני מזרחי, נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו
תוכן בשיתוף מסחרי
אם הגאון הבריטי, כותב המחזות המהולל וויליאם שייקספיר, שכתב את "להיות או לא להיות" בשם המלט, נסיך דנמרק, היה קם לתחייה ורואה אל מול עיניו את המתרחש בקו המשכנתאות, הוא היה מן הסתם מקבל השראה והופך את נגיד בנק ישראל, אמיר ירון, למתדלק בתחנת דלק השואל את הלקוח בפרפראזה להמלט, אם יעדיף להשתמש בדלקן או פזומט.
העובדה שבחודש יוני האחרון נלקחו משכנתאות ב-11.6 מיליארד שקל זכתה לאי אלו כותרות צנועות באותו יום, ולאחר יום-יומיים עולם כמנהגו נוהג. עליית המספרים מדי חודש בחודשו, בקצב שמזכיר את שבירת שיאי הריצה של יוסיין בולט ב-100 מטר, מתחילה להיות, לא עלינו, שגרה.
אין דבר יותר מסוכן יותר מאשר שגרה שכזאת. לשם המחשה, אם קצב נטילת המשכנתאות של החודשים האחרונים ימשך, ויש אף הצופים שבחודש יולי ישבר שוב שיא, אזי נגיע בסוף השנה הקלנדרית לסכום דמיוני של כ-130 מיליארד שקל בקירוב, שזה כפליים יותר משנה רגילה, וכשליש מכ-400 מיליארדי שקל של הסכום הכולל של משכנתאות שנלקחו על ידי הציבור אי פעם.
אל תגיד נגיד
טעות גדולה נעשה כולנו אם נאשים את נגיד בנק ישראל לבדו על שאיפשר בחודש דצמבר האחרון לנוטלי המשכנתאות לקחת אותן בתנאים של שני שלישים ריבית פריים, ובכך גם תדלק את שוק המשכנתאות ובדיעבד את שוק הדיור.
בעיית הבעיות המונחת לפתחנו זה עשור בקירוב, הינה היעדר היצע דיור, שמביא להתנפלות חסרת מעצורים של הציבור על הדירות שנותרו לפליטה בשוק, מחשש שהמחירים יזנקו. והם אכן ימשיכו לזנק. (ולצערי, בצדק!)
אני סבור שנגיד בנק ישראל ביצע טעות קריטית, אולם מלבדו יש גם מקבלי החלטות נוספים שמן הראוי שייקחו אחריות למצב שנוצר.
שמחתי מאוד לשמוע במהלך הימים האחרונים את שרת הפנים החדשה, איילת שקד, מדברת נמרצות על כוונתה לתכלל את כל הגורמים שיטפלו בהגדלת היצע הדיור. זוהי בהחלט הצהרה חשובה, וגם תוכנית הפעולה שלה נראית בהחלט כמשב רוח רענן לאחר שנים ארוכות שבהן השרים הרלוונטיים לשוק הדיור לא עשו דבר וחצי דבר להגדלת ההיצע.
קיצוצים בסל המשפחתי
ועדיין תלויה ועומדת בעיית המשכנתאות, בה פתחנו את המאמר. על פי נתונים עדכניים גובה משכנתא ממוצעת מתקרב ל-900 אלף שקל. זאת לעומת כ-550 אלף ב-2015, מה שממחיש את הבעייתיות הרבה, שתתבטא לא רק בתדלוק רמות המחירים בשוק, אלא גם בתרחיש של אלפי, אולי רבבות בתי אב, שייקלעו בשלב זה או אחר לקושי בהחזר המשכנתא, בין אם מפאת הגדלת הריבית ובין אם מפאת האפשרות שאחד מבני הזוג לא יעבוד.
דור שלם של ישראלים צעירים יהיה תלוי משך רוב שנות חייו בהחזר משמעותי חודשי, מה שיגביל מאוד את התקציב המשפחתי השוטף. משפחות אלו ייאלצו לחתוך בבשר החי בהוצאות מתבקשות, דוגמת חוגים וחינוך משלים לילדים, שלא לדבר על קיצוצים בסל המזון המשפחתי. זוהי בהחלט בעיה כלכלית, שעלולות להיות לה גם משמעויות חברתיות מרחיקות לכת.
צו השעה הינו לנסות ולעצור קודם כל את טרפת המשכנתאות, באמצעות החלטות אופרטיביות משמעותיות להגדלת היצע הדיור, על ידי הגבלת גובה המשכנתא ותנאי פריסתה ועל ידי הצהרות דקלרטיביות, דוגמת ההצהרות המעודדות ששמענו לאחרונה משרת הפנים, המעידות שסוף סוף יש בעלת בית בשוק הדיור! עמדנו בשער, התרענו, הזהרנו, וכלום לא קרה!
כותב המאמר רוני מזרחי הוא נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו
תוכן בשיתוף מסחרי
בשיתוף רוני מזרחי, נשיא לשכת הקבלנים ובעלי קבוצת מזרחי ובניו