מאז המחאה החברתית חלפו יותר מעשר שנים, ומה השתנה? הרבה כוונות טובות התחלפו בשלב מסוים באדישות של מקבלי החלטות, הרפורמות הגדולות נתקעו ולמעשה לא הרבה השתנה.
מאז אף זכתה העיר השנייה בגודלה בישראל, תל אביב, בתואר המפוקפק של העיר היקרה בעולם. פנינו אל אחד ממובילי המחאה החברתית ב־2011, איציק אלרוב, כדי להבין מדוע ההתייקרויות האחרונות עוברות בשקט יחסי הפעם בקרב הציבור, וללא מחאות.
לדבריו, "יש תחושה שהחברות מנסות לנצל את המומנטום שבו כל התקשורת עסוקה בגל הקורונה, וכך מתחת לרדאר התקשורתי להעלות את המחירים. לא סתם כל המנכ"לים של החברות הגדולות הפסיקו להתראיין. אף אחד לא רוצה שהזעם הציבורי יגיע לשטח שלו. בכל אופן, הציפייה היא משרי הממשלה להיכנס בעובי הקורה ולטפל בזה - גל ההתייקרויות הוא לא כמו גל האומיקרון. אם תטמנו את הראש בחול, הבעיה לא תיעלם. הציבור עשה את שלו, האחריות לתיקון הבעיה היא גם בידיים שלכם".
לשאלת "ישראל היום" אם צפויה לנו מחאה חברתית נוספת, הוא אומר: "אם החברות לא יתעשתו ולא יעצרו את גל עליות המחירים, לא מן הנמנע שאחת מהן תחטוף חרם צרכנים קשה. מתחת לפני השטח הגחלים לוחשות ויש זעם אמיתי ומשמעותי על גל ההתייקרויות במשק".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו