בהצגה הזו אין טובים ורעים, אלא חולמניים ומציאותיים. החולמניים נלחמים על כך שנעבור מיד לחשמל מאנרגיית השמש; המציאותיים מזכירים שזה עדיין לא אפשרי. החולמניים אומרים שישראל מפגרת אחרי צפון אירופה ומדינות מערביות נוספות; המציאותיים מזכירים שבמדינות הללו יש נהרות שמהם מפיקים אנרגיה הידראולית 24 שעות ביממה, ורוחות חזקות - שגם מהן מופקת אנרגיה במרבית שעות היממה. לכן ההשוואה לאנרגיית השמש הירוקה שלנו לא ממש הוגנת. גם אנחנו רוצים שלום, גם אנחנו רוצים אנרגיה ירוקה, אבל לא הכל יכול להיות עכשיו.
הוויכוח הזה הוא לא רק תיאורטי, אלא טמונה בו סכנה של ממש: החולמניים מנסים לדלג על שלבים בדרך להשגת החזון המשותף לכולם, ובכך הם רק מעכבים את מימושו. ארגוני הסביבה שעיכבו את רפורמת הגז הטבעי הם האחראים לשריפת הפחם כיום, שעדיין מהווה רבע מהאנרגיה לחשמל בישראל.
היעד הנכון לישראל מבחינת איכות הסביבה - וגם מבחינה כלכלית - היה צריך להיות מעבר מהיר לגז טבעי. מבין הדלקים הפוסיליים (נפט, גז, פחם, פצלי שמן וכדומה), הגז הטבעי נחשב הנקי שבהם. אבל לא פחות מכך, הוא כחול-לבן. רבים מהחולמניים אוהבים את הרעיון של כחול-לבן, אבל הם לא מצליחים לקשר אותו למשאב היקר והחשוב ביותר שיש לארצנו להציע - הגז הטבעי. לו היינו משכילים לפתח את המשאב הזה מהר יותר ולהוציאו לפועל, בד בבד עם מעבר מהיר לתחנות מונעות גז טבעי, האוויר היה נקי יותר כיום והתלות שלנו ביבוא אנרגיה הייתה פוחתת.
המעבר לאנרגיית השמש לא יכול להיות מהיר כפי שקבעה הממשלה הקודמת, קל וחומר שהוא אינו יכול להיות מהיר יותר. אספקה של חשמל נקי לכמה שעות ביממה לא מייתרת את תחנות החשמל המסורתיות. לכן מדובר בהשקעות שהן כמעט בגדר ניסיוניות בלבד. עד שנלמד לאגור אנרגיה, התחנות הללו ראויות להיות תחנות הטענה לרכבים חשמליים, כפי שחברת מכוניות סינית מתכננת בארץ כעת. תחנות כאלה יפחיתו את העומס על תחנות החשמל ויתחילו מיידית את המהפכה שכולם מייחלים לה. רק תנו לה את הזמן להתרחש. היא לא זקוקה להטפות מוסר כדי להתממש מהר יותר, אלא לפיתוחים טכנולוגיים שיאפשרו אגירת אנרגיה בכמויות גדולות יותר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו