כמו כל ההחלטות מהסוג הזה, הממשלה דחתה לרגע האחרון את ההחלטה על "תוספת הרמטכ"ל" לפנסיות של צה"ל. מדובר בהחלטה לא נעימה, כי המשמעות התקציבית שלה אדירה, אין לה הצדקה מוסרית וגם לא שום היגיון אחר - מלבד האומץ הדרוש לשנות החלטה היסטורית שחרגה מכל פרופורציה.
הממשלה אישרה אתמול גם את ההצעה להוריד את גיל הפטור מגיוס לחרדים מ־24 ל־21. מעניין ששתי ההחלטות האלה נובעות מאותו סוג של החלטה היסטורית שלקתה בהיעדר פרספקטיבה. בשנות ה־50 של המאה הקודמת, ראש הממשלה דוד בן־גוריון החליט לפטור את תלמידי הישיבה הצעירים מגיוס לצה"ל, מבלי לדמיין כלל את שיעור הגידול במספרם והמשמעות ההיסטורית של ההחלטה, שלמעשה סללה את דרך החיים של החרדים בציון, בניגוד ליהודים החרדים במדינות העולם.
רק עשור לאחר מכן התקבלה החלטה נוספת, גם היא על ידי בן־גוריון, בממשלת ישראל התשיעית, שלפיה הרמטכ"ל הוסמך לאשר תוספת ייחודית לפנסיה של חיילים נבחרים. הכוונה בהחלטה הזו היתה לאפשר לצבא לשכנע כישרונות מיוחדים לחתום על שירות קבע. גם במקרה זה ההחלטה הזו ניתנה כמו צ'ק פתוח - ללא הגבלת כמות וזמן. אלא שגם ההחלטה הזו יצאה מכל פרופורציה והגיעה לכדי כך שכל משרתי הקבע זוכים ל"תוספת הרמטכ"ל", שעלותה האקטוארית מגיעה כמעט ל־2 מיליארד שקלים בשנה.
בג"ץ כבר אמר את דברו והורה לממשלה לקבל החלטה בעניין, עד חודש זה. לא צריך להיות שופט כדי להבין שהצבא לקח לעצמו חירות, ובהסתמך על החלטה מלפני 50 שנה יוצר התחייבות עצומה ובעייתית מאוד. מדובר בהוצאה שהיא התחייבות אקטוארית שאינה מתומחרת בתקציב המדינה. אם נוסיף לכך את הגירעון האקטוארי הבלתי פתור של המדינה בכלל, הרי שמדובר בפצצה מתקתקת שרובצת לפתחם של ילדינו ונכדינו.
ההחלטה הזו, שמבחינה מקצועית משרד האוצר התנגד לה באופן מנומק מאוד, בעייתית גם מכיוון שהיא מפלה בין משרתי הקבע בצה"ל, שנהנים מפנסיה ממוצעת של 17,200 שקלים בחודש, והיא גם אינה מתגמלת קבוצות ייחודיות, כפי שהתכוון בן־גוריון בהחלטה המקורית וההגיונית יותר. ההחלטה ההגיונית יותר הייתה לצמצם את היקף הפנסיות כדי להביא לחלוקה הגיונית יותר של משאבי הצבא, שכיום מקצה מחצית מתקציבו לתשלום משכורות, אף על פי שמדובר בצבא של שירות חובה חינם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו