החסמים הגדולים ברכישת מניות ספציפיות בחו"ל הם העלויות הכרוכות ברכישת מניות וחוסר האפשרות לרכוש חלק ממניה. לדוגמה, אם מתחשק לכם לרכוש את מניית אפל, תצטרכו לשלם כ־180 דולרים (מחיר המניה ביום שני האחרון) לפחות, כדי לרכוש מניה אחת. אם מוסיפים לכך את עמלות הקנייה והמכירה, שיכולות להגיע בממוצע ל־10 דולרים לכל פעולה, רכישת מניה בודדת היא לכאורה עסקה לא כלכלית.
אולם בשנים האחרונות חוללו כמה גופים תחרות בתחום. בהתחלה היו אלה בתי ההשקעות שקיבלו רישיון חברי בורסה, כגון "אקסלנס", "אי.בי.אי", "מיטב טרייד", "פסגות" ועוד, שאפשרו ללקוחות הטבות משמעותיות בעמלות המסחר, והפכו את המסחר העצמאי למשתלם יותר. המשמעות לצרכנים היא תחרות ושירותים חדשניים, המאפשרים ללקוחות לסחור בעצמם בשוק ניירות הערך. ונותרה השאלה: מדוע חלק נכבד מהציבור לא משקיע ישירות במניות, בעיקר בחו"ל?
לאחרונה הצטרפה שחקנית חדשה לתחום, "בלינק טכנולוגיות", שקיבלה גם היא רישיון חבר בורסה. בניגוד לגופים אחרים, בלינק מאפשרת מסחר בשברירי מניה ומבצעת עסקאות אפילו בדולר, בהתאם לסכום שהמשקיעים יכולים להרשות לעצמם, ולא על סמך מספר מסוים של מניות. השקעה בשברי מניות מאפשרת נגישות למשקיעים שמתחילים עם סכום כסף מוגבל, ולמי שרוצים לבנות תיק מגוון או למצע את עלות ההשקעה לאורך זמן.
ומה לגבי עמלות? בשלב הזה החברה גובה עמלה רק אחרי כמה פעולות. אם כן, ממה החברה מרוויחה? לדברי בלינק, היא מרוויחה מעמלות מסחר של לקוחות פעילים שעוברים את מכסת פעולות החינם החודשיות, ממרווח המרת מט"ח ומשירותים נוספים שתשיק בעתיד. בלינק טוענת ש־70% מהציבור נמנעים מלהשקיע ישירות במניות בחו"ל והיא מבשרת על מהפכה. האם היא צודקת? והאם בעקבותיה יצטרפו למגמה גם גופי מסחר אחרים? ימים יגידו.
אין באמור בטור זה כדי להוות המלצה להשקיע או לסחור במניות גילוי נאות: משרד גורניצקי ושות' מייצג את חברת "בלינק טכנולוגיות"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו