קזינו כחול־לבן: תוכנית "דירה בהנחה" – הישראבלוף שלא נגמר

האם מדינת ישראל מתפקדת כקזינו שבו מעטים גורפים באמצעות הגרלה רווחים על חשבון אלו שלא זכו? נכון, אין שום היגיון בכך שמדיניות הדיור של מדינת ישראל תעבוד כמו קזינו, אולם העובדה היא שידיעות על "הגרלות דיור" הפכו לאחרונה לדבר שבשגרה. לאחרונה נערכה הגרלת "דירה בהנחה", שמתפקדת יותר כיחסי ציבור לפוליטיקאים שרוצים להראות שהם "עושים משהו", מאשר כפתרון אמיתי לעלייה במחירי הדירות. חלוקת מתנות לציבור, על חשבון הציבור, אולי טובה פוליטית לאנשים שמחלקים אותן, אך היא לא פותרת שום בעיה.

התוכנית אפילו מזיקה - אנשים שלא חשבו לקנות דירות נרשמים, מכיוון שהם יכולים לקבל מתנה מהמדינה. באופן דומה, אנשים רוכשים דירות גדולות יותר ממה שהתכוונו, על מנת למקסם את גובה ההנחה. לפיכך, ההגרלות מעלות את מחירי הדירות בכך שהן מגדילות את הביקוש בלי לשנות את ההיצע.

על חשבון הרכוש שלנו

חשוב להבהיר, כל ההנחה פה נעשית על חשבון כלל תושבי המדינה. ההנחה באה על חשבון הרכוש שלנו, קרקעות המדינה, ולא באה מתוך טוב הלב של היזמים. היזמים פועלים בדיוק לפי מחיר השוק, ובמנגנון הקיים יש אפילו תמריץ לבנות דירות באיכות ירודה.

הכסף, בצורת נכסי נדל"ן, מגיע לא בהכרח למי שהכי צריך, אלא כמעט באקראי לאנשים שהם בעלי הון ראשוני לרכישת דירה, כלומר לאנשים בעלי אמצעים. שווי המתנה לזוכים בהגרלות קטן מהעלות של מתן המתנה לכלל הציבור, ובכך יש בזבוז נטו עצום של משאבים - מיליארדי שקלים בכל שנה.

יש לבטל את כלל התוכניות הללו לטובת צעדים ארוכי טווח. ישנם מקומות שבהם המדיניות הממשלתית באמת יכולה להוריד את מחירי הדירות.

הביורוקרטיה המסורבלת והארוכה, אשר נמשכת לאורך כל הבנייה, מייקרת משמעותית את עלות הבנייה ליזמים ומציבה אותם בחוסר ודאות. הפתרון לכך הוא הסרת חסמים.

כיום התהליך של קבלת היתר בנייה הוא ארוך ומסורבל. הוא אורך בין שנה לארבע שנים, שבהן ועדות התכנון השונות מתערבות בכל פרט ובפרט בתוכנית, באופן לא אחיד, דבר שגורם לבזבוז זמן יקר של היזמים. יש לפשט תהליך זה לנוהל אחיד יותר ולאפשר לאדריכלים לקבל אחריות גדולה יותר לפרטי התוכנית, במקום שהוועדה תתערב.

דבר דומה מתרחש בקבלת היתר אכלוס, תהליך שאורך כמה חודשים, אשר מתבצע באופן מסורבל בין גופים רבים (חברת החשמל, תאגידי מים, מכבי אש, פקיד היערות וכו'). יש לפשט תהליך זה לנוהל אחיד יותר, שמטרטר פחות את היזם בין גורמים שונים. נוסף על כך, אין תמריץ לרשויות מקומיות לבנות למגורים, הארנונה למגורים לא מכסה את עלות השירותים לתושבים. ראשי ערים מעכבים בכוונה בנייה חדשה ומדכאים התחדשות עירונית - מכיוון שהן מגדילות את הנטל על תושבי העיר. לכן צריך לתמרץ את ראשי הרשויות לבנות עוד דירות מגורים - למשל, באמצעות מענקים ישירים של המדינה לכל תושב, דבר זה יבטיח עידוד של בנייה חדשה מצד ראשי הרשויות.

מודל רישוי מהיר

בשנה האחרונה ניסתה שרת הפנים איילת שקד להעביר רפורמה של מודל רישוי מהיר, עם הוספת מכוני רישוי פרטיים.

צעד זה, שעדיין לא הושלם, הוא בכיוון הנכון. מכאן, הפתרון אפשרי - זרזו את ועדות התכנון, הקלו את האכלוס ותנו תמריץ לראשי הערים לבנות עוד למגורים.

לסיכום, לא באמת צריך להמציא עוד תוכנית ובלופים, פשוט תנו ליזמים לבנות בקלות רבה יותר.

הכותב הוא חוקר בפורום קהלת לכלכלה