מדינות מפותחות בעולם, ובהן ישראל, נהנות בשנים האחרונות מעלייה מהירה בתוחלת החיים ומתמודדות עם המשמעויות הכלכליות של הזדקנות האוכלוסייה.
נוסף על כך, רפורמת בכר ב־2005 העבירה את ניהול החיסכון לפרישה לאזרחים עצמם, שנאלצים מאז להתמודד עם המורכבות, חוסר הוודאות והסיכונים המאפיינים חיסכון זה. זאת ועוד, הגיל שבו מתחילים לחסוך לפנסיה הולך ועולה, והמשמעות היא שיש פחות שנים לחסוך לפרישה.
מהן הטעויות הנפוצות הנעשות בהיערכות הפיננסית לפרישה?
הראשונה: משיכת כספי הפיצויים במעבר ממקום עבודה אחד לאחר. אדם שהחל לחסוך לפנסיה בגיל 30 ומשך בדרך את כספי הפיצויים, הקצבה שלו בגיל 67 תהיה קטנה בכ־40% משל אדם שלא עשה זאת.
הטעות השנייה: חוסר תשומת לב לגובה דמי הניהול - הטבה בדמי הניהול יכולה במקרים מסוימים להעלות את הקצבה בעת הפרישה ביותר מ־10%.
הטעות השלישית: אי שימוש בקרן ההשתלמות כמקור הכנסה נוסף בגיל הפרישה. הוספת קרן ההשתלמות כמקור לקצבה בעת הפרישה יכולה במקרים מסוימים להעלותה ביותר משליש.
הרביעית: ביצוע הפרשות פנסיוניות בשיעור נמוך מדי: כך, למשל, העלאת סך כל ההפרשות לשיעור המרבי המותר יכולה לגרום להעלאת הקצבה לפרישה ביותר מ־20%.
צעדים נוספים היכולים לסייע:
בחינת התאמתם של סוגי המוצרים הפנסיוניים לצרכים האישיים.
התחלת החיסכון בגיל צעיר והתמדה בו.
התאמת רמת הסיכון בתיק הפנסיוני לטעמי החוסך ולגילו.
ביטוח כל רכיבי השכר.
ניצול הטבות המס.
אפשר כמובן להסתייע בטיפול בנושא במומחים לתחום. חיסכון לפרישה הוא אחת ההחלטות הפיננסיות החשובות וטיפול בו חיוני, ויפה שעה אחת קודם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו