קצת קשה להאמין שג'וני דפ, שהיה בשנות התשעים כוכב סרטי השוליים הכי מוזר בתעשייה והפך ברבות הימים לאחד השחקנים הרווחיים בהוליווד, חגג החודש 50. כמו שאפשר לצפות מדפ, החתיך הנצחי של תעשיית הקולנוע, הוא עושה את זה בסטייל - עם חברה חדשה, סרט חדש ודמות חדשה, שהמראה שלה כל כך חריג, עד שהיא יכולה להתחרות בקלות לא רק עם קפטן ג'ק ספארו, הכוכב הבלתי נשכח של סידרת "שודדי הקאריביים", אלא גם עם הדמות הגותית המפחידה שגילם דפ בסרט "המספריים של אדוארד" אי שם בניינטיז.
הפעם הוא עושה את זה בדמות האינדיאני טונטו, שאותו הוא מגלם בסרטו החדש "הפרש הבודד". אפילו שטכנית הוא לא כוכב הסרט, אלא רק הסייד־קיק שמתלווה לפרש הבודד, דפ גונב את ההצגה עוד לפני שהסרט יצא. כבר שנה וחצי שההפקה מטפטפת תמונות מסט הצילומים, שבהן הוא נראה כשפניו משוחות בצבעי מלחמה אינדיאניים ועורב מת מעטר את ראשו; לפני שבוע פורסם ברשת סרטון קצרצר מהסט, שבו הוא נראה מאבד את השליטה על הסוס שעליו הוא רוכב ונשמט ממנו אל הקרקע. פרטים על התאונה דלפו עוד קודם לכן, אבל רק עכשיו, עם יציאת הסרט לאקרנים, שיחררה ההפקה את התיעוד של האינסידנט, שהפך מייד לוויראלי והדאיג את המעריצים.
מדורי הרכילות דיווחו שדפ "שבר את הצלעות", אבל הוא, מצידו, מפגין נונשלנטיות. "לא הייתי קורא לזה תאונה, הסוס הזה ידע טוב מאוד מה הוא מתכנן לי", הוא אומר במסיבת עיתונאים של אולפני דיסני בלאס וגאס, שאליה הגיע במראה הזרוק הקבוע - ג'ינס מרופט, ז'קט עור משופשף, כובע גדול, וכמובן משקפי שמש כחולים, שלא סרו מעיניו כל האירוע.
"זה היה יום חם מאוד ורכבנו על הסוסים במשך זמן רב. כשהחלפנו מסלול לטובת זוויות צילום, הסוס שלי, סקאוט, פתח בדהרה מהירה והחל לקפץ מעל מכשולים. אני לא יכול לומר שאני זוכר במדויק מה קרה שם, אלא רק שזה קרה מהר ולאט גם יחד. לא הרגשתי פרץ של אדרנלין, ומצד שני גם לא ממש נתקפתי בחרדה. אני זוכר רק שאחזתי בכל כוחי ברעמת השיער של הסוס כדי לא ליפול, עד שבשלב מסוים, שלב קבלת ההחלטות, נאלצתי להכריע אם אני צונח ממנו בעצמי או מחכה שהוא יעיף אותי ויפצח לי את הראש. אז בחרתי ליפול לאדמה, ולמרבה הפלא הוא צהל והרים את רגליו הקדמיות, ובכך מנע פגיעה חמורה בראשי. היו לו אינסטינקטים טובים. לא חשתי צורך לנסוע לבית חולים, נעמדתי על רגליי ושיערתי שהכאב יגיע מאוחר יותר".
אתה תמיד לוקח דברים בקלות?
"לא צריך להתאמץ במיוחד כדי להרשים אותי, אני מה שנקרא 'דייט שקל מאוד לרצות'. אפילו שטיח יפה יכול לקנות אותי. עם זאת, אם אתה שומר על סקרנות ועל יכולת להיות מרותק מכל דבר, זה משאיר אותך צעיר, בניגוד לכל המספרים. כך שבמובן מסוים, אני כבר מעל גיל 60".
אז לא היה קשה לך עם יום הולדת 50.
"היה יכול להיות גרוע יותר אם לא הייתי זוכה לחגוג 50".
קפטן ג'ק מפליג למרחק
מבחינה כלכלית נראה שדפ נמצא בפיסגת הקריירה. בדיוק לפני עשור עלה לאקרנים הסרט הראשון במפלצת הקופות "שודדי הקאריביים", שהפך לתרנגולת שמטילה ביצי פיראטים עבור אולפני דיסני וסידר לדפ את המועמדות הראשונה שלו לאוסקר (הישג שחזר מאז עוד פעמיים - עדיין ללא זכייה) ואת החיים. ארבעת סרטי הסידרה הכניסו 3.7 מיליארד דולר, והחמישי עתיד לצאת בעוד שנתיים, ובעקבותיהם הצליח דפ להיכנס לספר השיאים של גינס בתור השחקן המשתכר ביותר בהיסטוריה - עם סכום אסטרונומי של 75 מיליון דולר בשנה אחת, מיוני 2009 עד יוני 2010. על פי ההערכות בהוליווד, הוא עומד לשלשל לכיסו לא פחות מ־95 מיליון דולר מהכנסות הסרט הבא בסידרת הפיראטים. עושה רושם שאם יש מישהו שיזיז אותו מהפיסגה, זה הוא עצמו.
"אני לא יכול להגיד שאני רוצה להמשיך לעשות את זה גם בעוד עשר שנים", התוודה דפ בראיון ל"רולינג סטון". "אני חושב שכל עוד יש לי את ההזדמנות, התשוקה והניצוץ היצירתי לעשות את הדברים שאני עושה היום, עלי להמשיך, אבל הייתי רוצה בשלב מסוים להוריד את הקצב למינימום ולהתרכז בלחיות את החיים. לחיות אותם באמת. לנסוע למקום כלשהו שבו אתה לא צריך להימלט בכל רגע נתון או לחמוק דרך המטבח של המלון. בנקודה מסוימת, לאחר שאתה מזדקן או מרוויח בחזרה כמה תאי מוח, אתה קולט שבמידה מסוימת, חיית כמו מישהו שנמלט מהחוק".
הוא לא מרבה בשיחות עם עיתונאים. בראיון למגזין "ואניטי פייר" לפני שנתיים סיפר: "בראיונות אתה מרגיש כאילו אתה נאנס, תחושה מוזרה מאוד". למרות זאת הסכים, לטובת "הפרש הבודד", להעניק לנו שתי הזדמנויות לדבר איתו: תחילה במסיבת העיתונאים בלאס וגאס, ובפעם השנייה בסביבה שבה הוא ללא ספק מרגיש בבית - כפר נופש בעיירה הציורית השקטה סנטה פה שבמדינת ניו מקסיקו. באזור זה, המאוכלס ברובו בקהילות אינדיאניות ומקסיקניות, לצד חוות פרטיות של כוכבים דוגמת שירלי מקליין, אלן ארקין וג'ין הקמן, נראה דפ נינוח מתמיד. גם כאן ממשיכים משקפי השמש הכהים לגונן עליו, אבל החיוך הממזרי לא מש משפתיו.
"הפרש הבודד" הוא מערבון קלאסי שבא לעולם בארה"ב לפני 80 שנה, בכ־3,000 תסכיתי רדיו ובסרטונים קצרים, שהוקרנו בבתי הקולנוע לפני הסרט המרכזי. הוא מספר את סיפורו של לוחם הצדק ג'ון ריד, שרוכב על סוסו הלבן סילבר ברחבי המערב הפרוע כשהוא עוטה על עיניו מסיכה שחורה. הוא נלחם בפורעי החוק עם שותפו למסע טונטו, הנוהג להרעיף דברי חוכמה בעלי עומק בכל הזדמנות שנקרית בדרכו. השניים אינם רשות חוק פורמלית, אלא אדונים לעצמם.
"להיות פורע חוק זה כיף גדול", אומר דפ, "מדובר בגיבורים שעושים את כל הדברים שאנחנו לא יכולים, עוברים על החוק, ואנחנו זוכים לריגוש רק כשאנחנו חיים את החוויה דרכם".
ב־1949 הגיעה סידרת "הפרש הבודד" גם למסכי הטלוויזיה ושודרה ברשת ABC במשך שמונה שנים, תחילה בשחור־לבן ומאוחר יותר בצבע. היא נחשבה ללהיט הטלוויזיוני הראשון של הרשת הצעירה. באותן שנים גם הופקו שני סרטים בשם הזה, אולם עיבודים עדכניים יותר בקולנוע ובטלוויזיה נשלחו לפח הזבל של ההיסטוריה. עד שבשנת 2007 בא המפיק המצליח ג'רי ברוקהיימר - שאחראי ללהיטים קופתיים דוגמת "ארמגדון", "פרל הארבור" ו"השוטר מבוורלי הילס" - וחבר לדיסני לטובת הפרויקט.
לא חששתם לצאת עם עיבוד לסידרה אמריקנית ותיקה שקהל בינלאומי לא מכיר?
"חשוב לזכור שגם בארה"ב, הקהל המבוגר הוא היחיד שמכיר את 'הפרש הבודד', לרוב המכריע אין מושג במי מדובר. מה שיש כאן זה סיפור טוב של תסריטאים מצוינים. זה סרט הרפתקאות שכיף לצפות בו, ואלה המרכיבים החיוניים לסרט קיצי. זה מה שדיבר אלי בתור ילד, כשהלכתי לקולנוע בקיץ. זה מה שהלהיב וריגש אותי יותר מכל. את החוויה הזאת אנחנו מנסים להעביר לקהלים שונים ברחבי העולם, בין שהם מכירים את הדמות ובין שלא. אגב, בתור ילד, כשהייתי משחק בחוץ בקאובוים ואינדיאנים, מעולם לא חשבתי לגלם קאובוי".
אתה אוהב את ז'אנר המערבונים? כבר ב־1995 כיכבת במערבון.
"הבמאי ג'ים ג'רמוש עשה עבודה מופלאה עם הסרט ההוא, 'איש מת'. אני אוהב אותו מאוד, אבל חייב לציין שלא צפיתי בו. באופן מוזר, התקווה שלי עם הסרט החדש היא לציית לקלישאה של ז'אנר המערבונים ביחס לדמות האינדיאני, אבל בסופו של דבר, להטעין בו משהו חדש. לאורך כל עידן הקולנוע, האופן שבו הוצגו האינדיאנים היה בדרך כלל ברמה ירודה. תמיד התייחסו אליהם בתור הפראים הלא מתורבתים. זוהי ההיסטוריה המוזרה שאליה הורגלנו באמריקה.
"התקופה המתוארת בסרט היא האיומה ביותר בתולדות ארה"ב. באותם ימים האינדיאנים נכלאו בכוח, הנשים נאנסו, והם נאלצו לזנוח את התרבות ואת האמונה שלהם ולקבל עליהם את הדת הנוצרית. באופן כללי התייחסו אליהם כנחותים לעומת האדם הלבן. מה שאהבתי בטונטו זה שהוא לוקח על עצמו להילחם בבושה שחשים בני שבטו ולנסות להראות לאדם הלבן שהאינדיאנים הם לוחמים שאינם מוכנים להיכנע".
השבט אמר את דברו
כבר משחר ימי "הפרש הבודד", בסוף שנות ה־30 של המאה הקודמת, הכעיסה דמותו של טונטו את ראשי הקהילה האינדיאנית, בגלל דיבורו העילג והאופן שבו הנציח, לדעת רבים, סטריאוטיפים מבזים של הקהילה. מפיקי הסרט החדש הפגינו רגישות רבה בנוגע לאופן הצגת הדמות, ואף העסיקו מומחים מהקהילה כדי שישמשו יועצים על הסט. אחד היועצים פנה ללדונה האריס, פעילה חברתית בקהילה האינדיאנית, וזאת אימצה את דפ לשבט הקומאנצ'י כבן משפחתה.
"באחד מימי הצילום קיבלתי טלפון מגברת האריס הנפלאה", מספר דפ, "והיא בישרה לי שהחליטה לאמץ אותי כחלק מאומת הקומאנצ'י. בו ברגע ידעתי שזה הכבוד הגדול ביותר שלו יכולתי לזכות בימי חיי".
האריס קיימה טקס מסורתי מצומצם בביתה שבאלבקרקי, ניו מקסיקו, שם הוענק לדפ תואר של חבר כבוד בשבט. דפ העניק בתמורה מתנה צנועה, כמיטב המסורת בטקסים כאלה, ותרם 25 אלף דולר לטובת מלגות לצעירי השבט. "כל צוות ההפקה קיבל את ברכת שבטי הנבאחו והקומאנצ'י", הוא מספר. "הם אנשים נדיבים במיוחד, כולנו יצרנו איתם קשר יוצא מן הכלל".
דמותו של טונטו גרמה לו תחושה של סגירת מעגל עם ילדותו ועם המורשת של משפחתו. "לאורך כל ילדותי אמרו לי תמיד שמשפחתי קשורה לשבט הצ'ירוקי האינדיאני, וזה אלמנט שתמיד ריתק אותי. הסרט הזה היה עבורי הזדמנות פז להכיר מקרוב את המקורות הללו. אני לא אדם רוחני במיוחד, אבל אם יש בית תפילה שמדבר אלי יותר מכל, הרי אלה אוהלי ההזעה של האינדיאנים. תמיד חשתי קירבה לקהילה הזאת".
את רוב הידע שלו על הקהילה למד מחברו הקרוב מרלון ברנדו, שהיה פעיל זכויות למען הילידים האמריקנים בארה"ב. ב־1973 סירב ברנדו לקבל בעצמו את פרס האוסקר שהוענק לו על תפקיד דון קורליאונה בסרט "הסנדק", ושלח לבמה אינדיאנית משבט האפאצ'י, במחאה על האופן שבו מוצגים האינדיאנים בסרטים ההוליוודיים. "היה לי חשוב לייצג אותם בכבוד", מדגיש דפ. "אני מעשן את מקטרת השלום המסורתית של האינדיאנים בכל הזדמנות, אבל זה רק כי אני שוחר שלום".
הדמות של טונטו רלוונטית גם כיום?
"בהחלט. הוא הרבה יותר מעוד סייד־קיק. הוא למעשה זה שמפיח רוח חיים בפרש הבודד באופן פואטי מאוד, כפי שאפשר לראות בסרט. אני מרגיש שהדמות מכבדת מאוד את שבט הקומאנצ'י".
מאיפה הגיע הרעיון למראה שלו?
"אני זוכר שראיתי תמונה של לוחם אינדיאני עם פסים מצוירים לאורך תווי פניו, מעט שונה מהאופן שבו טונטו מאופר בסרט. אבל הפסים לכדו את עיניי, כאילו הפנים היו פתאום מחולקות לארבעה חלקים בנפש האדם. ברקע של הדמות בתמונה התעופף עורב. במבט ראשון חשבתי שהעורב נמצא על ראשו. זה נתן לי את הרעיון שלדמות שלי תהיה ציפור מתה על הראש, כמעין סמן דרך לרוח של הדמות. אני ממליץ לכולם לנסות את זה, זה משהו בלתי רגיל".
אז האיפור הוא המפתח?
"מרגע שאתה מחליף את עורך בזה של הדמות, האיפור הוא כמעט הכל. זה בולט בייחוד במקרה של טונטו - אתה חש מה עבר עליו כאדם, וזה חשוב מאוד עבורי. כשהבטתי במראה אחרי הביקור הראשון שלי בחדר האיפור ראיתי מול עיניי את הסבתא רבתא שלי, שהיתה אינדיאנית. במהלך הצילומים ישבתי בחדר האיפור כמה שעות בכל יום, אלא אם כן ביום הקודם החלטתי ללכת הביתה בלי לשטוף את האיפור כדי לחסוך זמן למחרת בבוקר. זה קרה הרבה פעמים. אמנם לא הדבר הכי נוח ונראיתי די מצחיק, אבל זה היה שווה את זה".
מה דעתך על הדמויות שגילמת בעבר?
"למען האמת, קיבלתי החלטה לפני זמן רב לא לצפות בסרטים שלי. החיסרון הוא כמובן שאני לא זוכה לחזות בעבודה המצוינת שעשו חבריי, אבל אני יודע שזה רק יסב לי נזק. אני מעדיף להישאר בוּר בכל הנוגע למוצר הסופי, משום שלאחר שסיימתי את חלקי, זה כבר לא עסקי. יש אנשים, ובראשם הבמאי, שיקבלו החלטות שכבר אינן נוגעות אלי. מבחינתי, החוויה שלי עם הדמות מגיעה לקיצה בסוף הצילומים, אני נפרד מהתהליך שעבר עלי עד אז, שאותו אני אוהב, וממשיך הלאה בדרכי. אני אמנם מעריץ את התהליך הזה של יצירת רגעים קולנועיים יוצאי דופן, אבל לא מוכן לתת לעצמי לחזור אחורה. מישהו פעם ערך סרטון וידיאו עם כל מיני קטעים מסרטים שלי, ואז באמת צפיתי בכל מיני דמויות שגילמתי, בזו אחר בזו, ולא יכולתי להאמין שבאמת הצלחתי לשרוד כשחקן על סמך התפקידים הללו. הייתי בהלם מוחלט, הפליא אותי שאחרי כל זה עדיין שוכרים את שירותיי.
"מבחינתי, הקהל הוא המעביד שלי, כי אלמלא הצופים היו מוציאים כסף על הסרטים שלי, לא היתה לי עבודה. הם אלו שאנחנו עובדים עבורם, ואותם אני מקווה להפתיע או לרצות כל הזמן. בזכותם אני עדיין פה. לכל אחד יש דעה, וברור שיהיו כאלה שיגיבו בחוסר שביעות רצון, אבל זה לא מעניין אותי. עשיתי כמיטב יכולתי".
אולי דווקא הטקטיקה של דפ, שלא לצפות במוצר הסופי, מאפשרת לו להפוך למכונה שיורה בלוקבאסטרים היסטריים בזה אחר זה בלי להרהר בתוצאה - שהיא לא פעם, למרות משחקו הווירטואוזי, במשקל נוצה.
עדיין שתיין
דפ מחזיק נכסים בפאריס, בלוס אנג'לס, בסן טרופה ובאנגליה, ואפילו אי באיי בהאמה. הונו מוערך ב־350 מיליון דולר. הוא מתהדר בפרסי סזאר וגלובוס הזהב, בשני תוארי "הגבר הסקסי בעולם", ובשובל של רומנים שהעסיקו את הצהובונים בשלושת העשורים האחרונים.
הוא נולד ביוני 1963 בקנטאקי, כבנם הצעיר של ג'ון דפ האב, מהנדס, ובטי סו, מלצרית. עד שהמשפחה התמקמה בפלורידה ב־1970, היא הספיקה לעבור דירה יותר מ־20 פעמים. גיל ההתבגרות היה קשה עבורו במיוחד: הוריו התגרשו כשהיה בן 15, והוא המשיך להתגורר עם אמו ובעלה השני. הוא נהג לחתוך את פרקי ידיו בגלל דיכאון, ומצא נחמה בגיטרה שאמו העניקה לו במתנה. בגיל 16 נשר מהתיכון ונסע ללוס אנג'לס עם חבריו ללהקה שנקראה The Kids. לעולם המשחק הגיע בעצת השחקן ניקולס קייג', שאותו הכיר דרך חברתו דאז, מאפרת הסרטים לורי אן אליסון, שהיתה מבוגרת ממנו בחמש שנים.
השניים נישאו ב־1983 והתגרשו כעבור שנתיים. במקביל לקריירת המשחק, ניהל רומנים רבים - עם השחקנית שרילין פן ("טווין פיקס"), עם ג'ניפר גריי ("ריקוד מושחת") ועם השחקנית וינונה ריידר. עם ריידר התארס ב־1990, והיא אף ויתרה על תפקיד בסרט השלישי בסידרת "הסנדק", רק כדי לככב לצידו ב"המספריים של אדוארד". לאחר שלוש שנים הם נפרדו, ודפ אף שינה קוסמטית את הקעקוע המפורסם על זרוע ימין שלו, אחד מה־13 שמעטרים את גופו, מ"Winona Forever" ל"Wino Forever" ("שתיין לנצח").
אחריה הוא יצא במשך ארבע שנים עם דוגמנית העל הבריטית קייט מוס, וב־1998 עבר לזמרת־שחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי. השניים היו זוג רשמי לכל דבר, אבל מעולם לא נישאו. ב־1999 נולדה בתם הבכורה לילי רוז מלודי, וב־2002 נולד ג'ון ("ג'ק") דפ השלישי.
לפני שנה הכריזו בני הזוג על פרידתם. "היו לנו מהמורות גדולות בשנים האחרונות", סיפר ל"רולינג סטון". "מערכות יחסים הן דבר מסובך מאוד, בעיקר בתוך ההמולה של תעשיית הקולנוע, משום שאתה תמיד רחוק מהם או שהם רחוקים ממך, וזה קשה. זה לא היה פשוט עבור ונסה וזה לא היה פשוט עבורי וזה לא היה פשוט עבור הילדים. הפרידה היתה חוויה לא נעימה, זה טבען של פרידות, בייחוד כשילדים קטנים מעורבים. אבל היא לא תמנע ממני לדאוג לוונסה, היא האמא של הילדים שלי, ותמיד נהיה אחד בחייו של האחר. אז למה לא להוציא מזה את המיטב".
הוא מדגיש בכל הזדמנות כי ילדיו נמצאים אצלו בעדיפות ראשונה. לפני שש שנים אושפזה בתו בבית חולים בלונדון לאחר סיבוך בכליות מווירוס אי קולי, ולאחר שהחלימה תרם דפ כ־2 מיליון דולר לבית החולים. במהלך האשפוז הוא אף הגיע בתלבושת קפטן ג'ק ספארו והקריא סיפורים לילדים במחלקה. "אני מאמין בילדים", אמר בראיון ללארי קינג ב־2011. "אני מאמין גם שככל שאתה צועד קדימה בחיים, דברים יסתדרו".
בחודשים האחרונים החל דפ לצאת עם השחקנית אמבר הרד, שלצידה שיחק ב־2011 בסרט "יומן הרום". היא צעירה ממנו ב־23 שנים.
זקן ארוך לי עד ברכיים
דפ שמח לדבר על אחד הפרויקטים העתידיים שלו, שבו הוא פעיל בעיקר מאחורי הקלעים. כבר ארבע שנים הוא שוקד על סרט תיעודי על קית' ריצ'רדס, גיטריסט להקת האבנים המתגלגלות, שגם הופיע בשני סרטי "שודדי הקאריביים" כאביו של קפטן ג'ק ספארו. דפ סיפר בעבר כי ביסס את גינוני הדמות על גינוניו של ריצ'רדס. "זה לא סרט דוקומנטרי קלאסי, אלא יותר הזדמנות נדירה לחוות את קית', דבר שאנשים לא זוכים לו, כי הוא אישיות כל כך מסתורית. אני יכול לתאר את הסרט כשיחה אינטימית ביני לבינו, ומעל הכל יהיה אפשר להתרשם מהחוכמה ומהפילוסופיה שלו, ומחוויות שונות שהוא עבר".
מה בנוגע לקריירת המוסיקה שלך? אתה גיטריסט חובב.
"מוסיקה היתה ועודנה האהבה הראשונה שלי. זה מה שאני עושה מאז הילדות, ומעולם לא חלמתי להפסיק. ניגנתי על במה פעם אחת, וכנראה היה מי שחשב שאני גיטריסט טוב, ומאז אני מקבל לא מעט הזמנות להופיע עם הרכבים כאלו ואחרים. באלבום החדש של ונסה יש שיר שהלחינה הבת שלנו, לילי רוז, שהיא בת 14. אני עזרתי לה עם האקורדים. ישבנו בבית יום אחד ועזרתי לה לחבר את המנגינה. אני מנגן מדי יום ולא מתכנן להפסיק".
היית רוצה לעטות לפעמים את מסיכת הפרש הבודד, שלא יכירו אותך?
"כבר יצא לי ללבוש דברים לא פחות מופרעים כשיצאתי בפומבי - בין שזו היתה בנדנה על הראש, אף מזויף שהדבקתי על הפנים או זקן ארוך. זה תמיד העניק לי לוק קבוע של נווד תמהוני. אבל בסביבת הוליווד אני פשוט עושה מה שמתחשק לי. למזלי, אני עדיין חלק מכל המשחק הזה, בלי לשחק אותו יותר מדי".
dudic@israelhayom.co.ilטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו