העולם כולו יישא היום את עיניו לאיראן. 50 מיליון בעלי זכות בחירה ברפובליקה האיסאלמית מוזמנים להגיע היום ל־66 אלף הקלפיות הפזורות ברחבי המדינה כדי לבחור את יורשו של הנשיא היוצא, מחמוד אחמדינג'אד, המסיים שתי קדנציות בתפקיד. המועמדים המובילים הם סעיד ג'לילי, המקורב למנהיג הרוחני, ראש עיריית טהרן התומך בדיאלוג עם ארה"ב מוחמד קאליבאף, והרפורמיסט המתון חסן רוחאני.
צילום: רויטרס
מבין ששת המועמדים הסופיים רק חסן רוחאני (64), כוהן דת ומי שהיה אחראי לשיחות הגרעין בעידן הנשיא חתאמי, מייצג את הזרם הרפורמיסטי ואף נהנה מפופולריות מסוימת בקרב אלה השואפים לסגנון חדש. מולו מתייצבים ג'לילי (47), מנהל תיק הגרעין בהווה ואיש אמונו של המנהיג הרוחני עלי חמינאי, וראש עיריית טהרן, מוחמד קאליבאף, איש משמרות המהפכה לשעבר שירש את אחמדינג'אד בעיריית טהרן והיום מבקש לרשת אותו בארמון הנשיאות.
במירוץ נותרו שלושה מועמדים נוספים: עלי־אכבר ולאיתי (67), יועצו הדיפלומטי של חמינאי, מוחסן רזאא'י (58), מפקד משמרות המהפכה לשעבר המתמודד לנשיאות בפעם השלישית, ושר הנפט לשעבר מוחמד גרזי (72).
המצב הכלכלי קשה
גם אם סעיד ג'לילי נחשב לבעל הסיכוי הגדול ביותר בגלל קרבתו למנהיג הרוחני, הרי חוסר ניסיונו הפוליטי וניסיונו המועט בתחום הכלכלי, שהוא הנושא הבוער ביותר בבחירות, מעמידים את שני מועמדים האחרים באור הזרקורים. חסן רוחאני, הזוכה בתמיכה רחבה בקרב המצביעים המתנגדים לממסד הדתי ולמנהיג העליון חמינאי, עשוי לזכות בתמיכת הצעירים. אם הם אכן יצביעו עבורו, עשוי רוחאני להיכנס לנעליו של המועמד הרפורמיסטי של יוני 2009, מיר חוסיין מוסאווי. גם הנשיא לשעבר עלי רפסנג'אני וחסן חומייני, נכדו של אבי המהפכה האיסלאמית באיראן, האייתוללה חומייני, תומכים ברוחאני.
גם לראש עיריית טהרן, מוחמד קאליבאף, יש סיכוי טוב למצוא עצמו בסיבוב השני, ויש אף הטוענים כי הוא המועמד המוביל, אף על פי שבאיראן אין סקרים מסודרים. מדובר בראש העיר הפופולרי של הבירה טהרן, שניהל את העיר בצורה טובה הרבה יותר מאחמדינג'אד. למרות היותו מקוטלג עם המחנה השמרני, ואף על פי שהיה שותף פעיל בדיכוי המהומות של 2003, הוא נחשב למועמד פרגמטי הקורא לדיאלוג עם ארה"ב. קאליבאף נתפס כמודרניסט אך הוא פופולרי פחות מחוץ לעיר הבירה.
בבזאר, הריאה הכלכלית של טהרן, האווירה קשה. אינפלציה של 30% (נתון רשמי, אבל בפועל היא גבוהה בהרבה) ופיחות של 80% בערך המטבע בשנה וחצי האחרונות גורמים כאן לאווירה קשה. הבזאר אמנם יצביע לקאליבאף, אבל גם שם לא באמת מאמינים בשינוי במצב.
"אין טעם להצביע"
סקר טלפוני שנערך מארה"ב מראה שרוחאני מוביל עם 32.4% ואחריו קאליבאף עם 24.6%. אבל מעבר לזהות המנצח, שיזדקק כנראה לסיבוב שני (במקרה ששום מועמד לא יזכה ביותר מ־%50 מהקולות), העולם כולו יעקוב אחר שיעור ההשתתפות בבחירות היום. מצבה הכלכלי הקשה של איראן, והעובדה שהזרם הרפורמיסטי לא הצליח להעמיד מועמד פופולרי המקובל על הליברלים ועל הצעירים, מצביעים על אדישות ביום ההצבעה. מזה בדיוק חושש שלטון האייתוללות.
הדיווחים מטהרן מספרים על צעירים רבים המספרים כי אינם מתכוונים להגיע אל הקלפי. "אין טעם להצביע. ב־2009, לדוגמה, מיר חוסיין מוסאווי זכה, אבל המשטר גנב לו את הניצחון", צוטט מוחסיין, איש עסקים איראני המעדיף להישאר היום בבית. כולם זוכרים את גל המחאה הגדול והאלים ביותר שידעה איראן (עשרות הרוגים) מאז המהפכה, שנמשך שבועיים - ביוני לפני ארבע שנים - בעקבות הטיית תוצאות הבחירות והענקת הניצחון לאחמדינג'אד. כולם יודעים כי בסופו של דבר זהות המנצח אינה משנה - מי שבאמת קובע הוא חמינאי, השולט בכל מנגנוני המשטר החשובים במדינה והאחראי הישיר לפרויקט הגרעין האיראני. חמינאי, כמובן, שולט גם בצבא ובמשמרות המהפכה. כל שנותר לנשיא הוא תפקיד סימבולי וניהולי.
בסוגיית הגרעין, שעלתה גם היא כמובן על סדר היום, נראה שלא משנה מי ייבחר - הצנטריפוגות ימשיכו להסתובב ומה שהיה הוא שיהיה. שינוי, אם יבוא, יגיע רק מהרחוב.