קשר משפחתי

"סימביוזה חולנית", הגדירה בחיוך אמו של יואב זהבי את הקשר בינה לבין בנה. "משפחות" התיעודית של האחים ברק ותומר הימן הגיעה אמש לסיומה. הרבה דמעות זלגו בשני הפרקים שחתמו את הסידרה. במשך 24 פרקים - מסה לא שגרתית לסידרת תעודה במסגרת המבכרת סרטים תיעודיים על פני סדרות - ליוו ההימנים משפחות ישראליות יוצאות דופן, מוזרות, חריגות. במהלך הסידרה סודות נחשפו, קשרים התמוטטו, מילים חריפות נזרקו ומטענים אדירים פורקו. לא היה ב"משפחות" כמעט דבר נורמטיבי. היא לא סיפרה את סיפורו של הרוב, אלא את סיפוריהם הייחודיים, חלקם קשים לעיכול, של כמה פרטים בחברה הישראלית. בסופו של דבר, הבחירה ללכת על השונה חיזקה דווקא מסר עתיק. חזקה, חלשה, מעצבנת, עוטפת, מכאיבה - אין כמו אמא (גם אם יש שתיים כאלו), ואין תחליף למשפחה.

הסימביוזה בין הבנים לאמהות עמדה במרכז הסידרה, ובפרקי הסיכום הפכה ללב הסיפור. כמעט כל הגיבורים בכו בפרקים האחרונים, מי על כתפי אמו ומי על ברכיה. ההתמוטטות הרגשית שחוו הגיבורים היתה בלתי נמנעת. המשקל הכבד של החיים שאותו נשאו גבה את המחיר. הסיפורים המכאיבים והמטרידים של הגיבורים - החשפן ג'ונתן אגסי, סער מעוז נשא ה־HIV שברח ממשפחתו, זהבי שגדל עם חסך אב רציני, ואורן לוי המאומץ הסובל מתסמונת אספרגר - נחשפו החל מפרק הבכורה. לאורך הסידרה התגלו עוד ועוד שכבות בפצע, והתברר שמפצע אחד הנקרא "משפחה" אפשר להקיז הרבה מוגלה.

לפעמים נדמה ש"משפחה" היא בכלל המצאה ישראלית. האחים הימן ביקשו לבדוק מקרוב את המושג "משפחה" ולהעמידו במבחן המציאות. הם עמדו במשימה. כל אחד מהגיבורים שלהם עבר מסע אישי, כל אחת מהמשפחות השתנתה במהלך שנתיים של תיעוד. לא כל הסיפורים הסתיימו בהאפי אנד, חלקם אפילו לא ממש הסתיימו. עם זאת, בניגוד לריאליטי, כאן ממש נצפתה התפתחות. הבנות חדשות הושגו. תובנות עלו. אגסי הבין שדמותו של ג'ונתן פוגעת בו. סער חזר הביתה, לקיבוץ, למשפחה, "הקבוע היחיד בחיים". זהבי הצליח להתנתק מחבל הטבור של אמו ולהתקרב לאביו המפורסם, ירון לונדון. המשפחה שלכדה הרבה תשומת לב, משפחת לוי, סיימה את הסידרה בטיול שורשים בגואטמלה. שתי פגישות עם אמהות ביולוגיות חתמו את הסידרה. הראשונה היא פרץ מזוכך של רגש, שרק חסר לב יישאר אדיש אליה, והפגישה השנייה, זו של אורן עם אמו, היא בית ספר לאנטי־קליימקס. כל כך הרבה מבוכה, כל כך מעט מילים. דרמה מינורית במיטבה.

יוצאת דופן בתמה של הסידרה היתה דינה לנקרי. לכאורה, אישה שלא עונה על אף אחת מההגדרות המקובלות לגיבור תעודה. הקונפליקט שלה מורכב מכדי לסכמו בשורה. הסיפור שלה היה "קטן" - לנקרי סבלה מבעל מתעלל כל חייה - ולא סקסי במיוחד (בטח לא בהשוואה לקו שייצר אגסי). ובכל זאת, לנקרי היא הגיבורה האמיתית של הסידרה. אישה אמיצה, שלא נכנעה לתכתיבי החברה, שציפתה ממנה להמשיך לשתוק. בגיל 70 פלוס היא מצאה אומץ לחשוף את האמת, נתקלה בחומות, ולא עצרה. "כל החלקים נפגעו לי כל החיים", צעקה חרש בפרק האחרון. ועדיין, יש מי שהעדיף לא לשמוע. "תתקדמי", הציע לה בנה הבכור. לא רק במשפחה של דינה לא רוצים לשמוע את האמת, בכל המשפחות.