ברבור שחור

ביום חמישי בערב, רגע לפני שהרקדנית מיכאלה דה פרינס תעלה לבמת המשכן לאמנויות הבמה בתל אביב, היא תצבוט את עצמה כדי לוודא שהיא לא חולמת. לוודא שהיא, רקדנית שחורה, עומדת לרקוד יצירת בלט קלאסי ובכך לנפץ לא מעט סטריאוטיפים. לוודא שהילדה שהיתה, שנולדה בשם מבינטי בנגורה ברפובליקה של סיירה לאונה, באמת ניצלה מהחיים האומללים שאותם היתה אמורה לחיות.

דה פרינס, בת 18, שתופיע בישראל השבוע עם להקת תיאטרון המחול הארלם, היא רקדנית עוצמתית, מרשימה ובוגרת. היא נולדה בסיירה לאונה, מהמדינות מוכות העוני והנחשלות ביותר בעולם, כשהשתוללה בה מלחמת אזרחים עקובה מדם. אביה נרצח, אמה גוועה ברעב, שלושת אחיה מתו בגיל צעיר, וכיתומה בודדה בת 3 נשלחה על ידי דודה לבית יתומים. לאחר שנה אומצה על ידי זוג יהודי מארה"ב, איליין וצ'רלס דה פרינס, שבכך הצילו את חייה. "הם התכוונו לאמץ חברה שלי", מספרת דה פרינס בראיון מיוחד ל"ישראל היום", "אבל אז סיפרו להם שבגלל מחלת העור שאני סובלת ממנה (ויטיליגו, מחלת עור הגורמת להופעת כתמים בהירים על הגוף, נ"ל), אף אחד לא רוצה לאמץ אותי. היו מי שחשבו שמחלת העור שלי מעידה על כך שאני בת השטן, אז הם החליטו לאמץ את שתינו".

היא אומצה, במצב של תת־תזונה קיצונית, והצטרפה למשפחה שמנתה 11 ילדים, תשעה מהם מאומצים. היא קרויה על שם אחד מאחיה המאומצים, מייקל, שנפטר ממחלת האיידס, כמו גם שני בנים נוספים שאומצו על ידי הזוג היהודי והלכו לעולם מהמחלה לפני שמיכאלה הצטרפה אל המשפחה. 

כשהגיעה לארה"ב החלה להגשים את חלומה וללמוד בלט, ומהר מאוד התגלתה כעילוי. בגיל 14 השתתפה בתחרות תלמידי המחול הגדולה ביותר בעולם,  YAGP (Youth America Grand Prix), שנערכת בניו יורק, וזכתה במלגה לבית הספר היוקרתי של תיאטרון הבלט האמריקני, גוברת על אלפי מתמודדים אחרים מרחבי הגלובוס. בתום לימודיה, בעודה בת 17 בלבד, השתלבה כסולנית בלהקת תיאטרון המחול הארלם. בקרוב תעזוב את הארלם לטובת הלהקה הצעירה והמצוינת של הבלט הלאומי של הולנד.

"כדי להגשים את החלום שלי הוריי התגייסו למשימה והיו מאוד מסורים", היא מספרת, "אמא שלי היתה תופרת לי תלבושות וצובעת את בגדי הבלט שלי לחום כדי שיתאימו לגוון עורי".

גדלת כיהודייה?

"המשפחה שלי יהודייה, אז אני גם מרגישה יהודייה במידה מסוימת, למרות שלא הייתי הרבה בבית כדי לחגוג את חנוכה, פסח ושאר החגים. אני לא זוכרת את הוריי הביולוגיים וככלל ממעטת לחשוב על העבר שלי. אם אחזור למקום הולדתי זה יהיה כדי להקים בית ספר למחול. אני מאמינה ביכולתה של האמנות לרפא, אפילו מדינה כגון סיירה לאונה". 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו