"עם הפרצוף הצועני, של יהודי או יווני / ועם שיער בעננים / עם שתי עיניים אפורות, המספרות עוד חלומות / שלא חלמו מזה שנים / עם זוג ידיים של שודד, של מין פייטן תמיד נודד / שכבר בזז גנים המון / ועם הפה שכבר שתה, שכבר נישק וכבר פיתה / ולא הרווה שום צימאון / עם הפרצוף הצועני, של יהודי או יווני / של "פושט" שלא למד מילה / ועם העור שכבר נשרף, / שהשתתף בכל מרדף / אחרי מה שלבש שמלה / ועם הלב שכה השכיל, לגרום כאב / וגם לסבול / ולא לעשות מזה עניין / ונשמתי שכבר ידעה, שאין סיכוי לישועה / לצאת נקי מהעניין / עם הפרצוף הצועני, של יהודי או יווני / ועם שיער בעננים / אבוא אלייך בת עשרים,/ כמו לנהר ביום חמסין / לשתות בך מים צוננים / ולך אהיה נסיך אביר, הוזה או נער מתבגר / את לי תלבישי את הדמות / ונעשה מכל יום חול, שבת של אהבה בלי גבול / שבה נחיה עד שנמות"
השיר הזה, עם הנוסח העברי שכתב ניסים אלוני ושר יוסי בנאי, היה בשבילי ז'ורז' מוסטקי. כשהכרתי את השיר בפעם הראשונה, בכלל לא ידעתי שהוא צרפתי במקור, כמו עוד כמה שירים של מוסטקי שהיו חלק מהזמר העברי מאז שנות ה־60. הוא לא רק עשה עלייה, אלא ממש חדר אל הקאנון המקומי.
ז'ורז' מוסטקי, שהלך לעולמו בסוף השבוע שעבר, לא היה, כנראה, גדול השאנסונרים הצרפתים. הוא גם לא היה זה שמוליך בראש מצעד המתורגמים לעברית (ז'ורז' ברסנס וז'ק ברל מובילים בהרבה) ובכל זאת, לדור שלם של מאזינים שגילו כמוני את המוסיקה בשנות ה־60 וה־70, מוסטקי היה אחד החשובים והגדולים ביותר. השירים שלו, שהכרנו בעברית, קירבו אותנו, גם את אלה שלא שלטו בצרפתית, אל המוסיקה הצרפתית. הפרצוף הצועני־יהודי־יווני שלו כלל קול חם, עיניים חכמות, ומוסיקה בעלת גוון עממי שהיתה איכשהו מאוד מתאימה לישראל.
את התקליט שלו "Le Meteque" ("הצועני") אני זוכר מככב כמעט בכל התקליטיות של בני דורי, גם אצל מי שגדלו על לד זפלין, ג'נסיס או הביטלס. מוסטקי היה מראשוני הסינגר־סונגרייטרס ששמענו והוא השתלב בזמר העברי וברוק הלועזי והעשיר את עולמנו הצר בצלילים קסומים.
הכרנו אותו בזכות אריק איינשטיין ששר בשלישיית גשר הירקון ואחר כך כסולן את "הכאב הזה" (למילים של חיים חפר), אחד השירים הכי סקסיים של התקופה. הזמרת הלאומית של התקופה, יפה ירקוני, הקליטה אחרי מלחמת ששת הימים ארבעה שירים שהלחין לה מוסטקי, ובהם שניים שאין ישראליים מהם: "טנגו לא לקחו אותו" ו"בלדת ששת הימים" (למילים של חיים חפר). חוה אלברשטיין הקליטה ב־1971 את "את חירותי" (שתירגם יורם טהרלב). יהורם גאון שר את "סתיו" שכתב מוסטקי ותירגם יעקב שבתאי, ויוסי בנאי קרא לאלבום שלו מ־1972 "פרצוף של צועני" וכלל בו שני שירים של מוסטקי: "פרצוף של צועני" (ניסים אלוני) והדואט עם אילנה רובינא "הגבירה בחום" (יעקב שבתאי).
אמנם מאמצע שנות ה־70 לא כיכבו שירים שלו בהקלטות ובהשמעות, אבל מוסטקי לא איבד את מקומו כאחד הזמרים הצרפתים הכי אהובים בישראל.