"בין הגופות היו נערים, צעקנו לשמיים": עדויות מצמררות מאסון מירון

"המקום פה זה מוות. אני מתנדב זק"א 23 שנה, חוויתי פיגועים קשים, חוויתי תאונות עם הרוגים ואסונות, ובאמת כל אירוע הוא קשה. אין אירוע קל, אין אירוע בינוני, באמת כל האירועים הם קשים, אבל באמת פה את רואה שורת גופות שלא נגמרת.  אתה אומר רגע, זה משהו שאתה לא יכול להשלים איתו. עד עכשיו המוח שלי עדיין לא תופס את זה. אתה מטפל בגופה ורואה טלפון מצלצל: אמא, אמא, אמא, וכמה שאני מנסה להתנתק ולהיות מקצועי - אני לא יכול".

"רק כשאראה את תמונות ההרוגים אדע אם הוא נהרג"

אלפים עדיין נמצאים במקום, שבו 45 בני אדם נהרגו וכ-150 נפצעו הלילה. פקקי ענק של אוטובוסים ממשיכים להיווצר, כאשר רבים מהחוגגים מבקשים לעזוב את מתחם קבר הרשב"י. מאות נוסעים שהתייאשו ירדו מהאוטובוסים שעליהם עלו והלכו ברגל לכיוון צפת, הכל במטרה לצאת מההר כמה שיותר מהר.

אחד מהבאים למירון חיפש את חבריו כל הלילה, אך מצא אותם רק לפנות בוקר. הוא זוכר היטב את החוגג שנמעך על כתפו ופניו החליפו צבעים כאשר אזלה לו אספקת האוויר. "רק כשאראה את התמונות של ההרוגים אדע אם הוא נהרג", הוא מספר, "ואני אפילו לא יודע מה שמו".

מנדי, בן 22 ממרכז הארץ, מספר: "עליתי במדרגות בערך עשר דקות לפני האירוע עצמו, היה צפוף בצורה לא הגיונית. זה מקום שאמורים לרדת ולעלות בו, אבל כבר כשאני עליתי להדלקה היה כבר עומס לא נורמלי. התחלתי לרדת עם עוד כמה חברים, ראינו לחץ, וואקום, אין מצב לזוז. אני לא יודע מה קרה, אין לי מושג אם היה מחסום למטה.  

"אנשים צעקו שם: 'שמע ישראל, אני לא נושם, אני לא נושם', עלו על כתפיים של אחרים רק כדי לנשום. זרקו בקבוקי מים מלמעלה, ואפילו שאני בעל כושר גופני גבוה, רץ ומתאמן, לא היה לי כוח מרוב הדוחק אפילו לפתוח בקבוק".

"יותר מדי אנשים הגיעו ודחפו"

ברוך חג'ג', בן 55 ממושב פורת, מגיע להר מאז שהוא ילד. השנה הוא הגיע עם משפחתו שבועיים לפני ההילולה והתמקם במתחם המשפחות. "הייתי בצד השני בזמן האירוע וראיתי גם שם את הדוחק ואת הלחץ", הוא משחזר, "אף פעם לא ראיתי דבר כזה כמו שהיה השנה. לחץ אדיר. אנשים דחפו אחד את השני, לא זכור לי כזה דבר. ראיתי נשים עם עגלות, עם ילדים, ואני ממש הגנתי עליהן שייצאו מהאזור ויקחו אותן למטה. אנשים לא עשו חשבון אחד לשני, דחפו ודחפו. לקחתי את בן ה-13 שלי והורדתי אותו למטה".

למה אתה עדיין על ההר?

"באתי לראות ולהתפלל, לא ישנתי כל הלילה ורציתי לראות מה קרה. חלק אומרים שמדובר בקריסה, חלק אומרים משהו אחר. בסופו של דבר, אני מאמין, זה קרה כי יותר מדי אנשים הגיעו ודחפו אחד את השני. אסור להאשים את המשטרה בשום פנים ואופן, כל הכבוד להם. אם לא היו עושים חסימות האסון היה אפילו יותר נורא".