"ממשלת תיקון?" בתור התחלה, תשתדלו לא להרוס

2.צריך לקרוא את הרטוריקה של חבורת השינוי כדינמיקה קבוצתית. השמאלץ היועז הנדלי על הצורך הדחוף באחדות, הצלופן המסתחבק של יש עתיד על ממשלה שפויה שתעבוד בשבילנו, מנשר ה"לא הייתה לי ברירה" המצטדק של נפתלי בנט בערב שבת. איזה טיעון לא מוציאים משקית האוטוסוגסטיה בשביל קצת שכנוע עצמי. פתאום יועז הנדל מסביר שממשלת אחדות תחת לפיד היא בכלל אידיאל חלומי, ולא מוצא אחרון להצלת הכבוד אחרי פיאסקו משפיל של שישה מנדטים. תכף יבוא גם חוק נורבגי כדי לא להשאיר מאחור את החברים שנדהמו לגלות שהעם, בניגוד לטוויטר, לא רצה אותם בכנסת.

ופתאום גם בנט מצטרף לתעמולת ההבלים על "המדינה תקועה" ו"אי אפשר להמשיך ככה" ו"הכל רק לא עוד בחירות". בואו נודה על האמת: מה שממשלות המעבר הצולעות האלה השיגו עם יד קשורה לאחור, ממשלת ה"ריפוי" רק תצטרך לשמר: ממשלה שמצליחה להוציא את ישראל מהקורונה באופן שהופך את אירופה האדומה לירוקה מקנאה - היא כנראה לא "הגרועה בממשלות ישראל".

כששיעורי האבטלה צונחים והמשק מתאושש מהמשבר כי "קודם כל פרנסה" - זו לא היד הנעלמה שעושה זאת. הסכמים מדיניים שפירותיהם נקצרים יום־יום, ובפרט הישגים מבצעיים שמותירים את אויביה של ישראל שמוטי לסת - לא קורים בזכות הביורוקרטיה. הגיע הזמן לבעוט בדמגוגיה הזו, מפני שיש - וגם היה בהיסטוריה הלא רחוקה שלנו - הרבה יותר גרוע.

כשגוש השינוי מבטיח להחזיר אותנו למסלול של שפיות וריפוי, וכשמרב מיכאלי פינת יאיר גולן מרהיבים עוז לקבוע בנחרצות שנתניהו מסוכן לביטחון ישראל, שצריך לשחרר את המדינה מלפיתת החנק שלו ולתקן את הנזקים ששנות שלטונו זרעו פה, צריך אולי לבקש מכל החבורה הזו לעלות על מכונת הזמן ולבקר ב־2009 - השנה שבה קיבל נתניהו את המדינה.

בעשור הארור הזה באמת הרגישו הישראלים לפיתת חנק. אז באמת הייתה אווירת בלהות של אימה ברחובות. אז באמת חווינו חרדה כלכלית. ואז באמת נקרענו מסכסוכים פנימיים. בואו ניזכר לרגע: שלהי אוסלו ופיגועיו, אירועי אוקטבר 2000, התפוצצות בועת הדוט קום במפנה המילניום, האינתיפאדה השנייה, ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה, דו"ח גולדסטון: יש מישהו רציני שמתמסר לקשקוש על ההרס שנתניהו זרע ב־12 שנותיו ועל כמה קשה יהיה לשקם את ישראל מחורבותיה?

העניין, אפוא, הוא פשוט: אי אפשר לבנות ממשלה על בלופים. לא על הסוואת המניעים והשאיפות, ולא על טיוח הפערים האידיאולוגיים האבסורדיים, וודאי שלא על היעדרם של קווי יסוד - שלפתע פתאום נזכרו שבכלל צריך כאלה. ויש מקום להניח שבתוך תוכם, עמוק בפנים, גם בנט, וגם סער וגם לפיד מבינים שבניגוד להריסות שירש נתניהו ב־2009, להם אין באמת הרבה מה לתקן ולשקם ולשנות. בתור התחלה זה יהיה לא רע אם הם ימשכו קצת על אדי ההצלחות של נתניהו, וישתדלו לא להרוס בעצמם.