באולפני הטלוויזיה אין שום עמימות

ישראל נמצאת במערכה לא רשמית מול איראן בשלל חזיתות ותחומים. במשך השנים היא הילכה על החבל הדק של פגיעה שיטתית בתשתית המודיעין והמדע הגרעיני האיראני, תוך שמירה על עמימות. אבל עמימות אין פירושה שאיש לא יודע על מעשיה, אלא להיפך: יודעים גם יודעים, אבל אין הודאה רשמית. כך מושגת הרתעה אך נזהרים מהסלמה.

מרכז הכובד של המערכה על הגרעין בכלל לא מצוי באיראן, אלא בבירות המערב - ובעיקר בוושינגטון - שבידן הכוח הצבאי, העוצמה המדינית והמשקל הכלכלי שיכול ללחוץ את איראן לפינה. על כן זו מערכה מדינית-פוליטית הרבה יותר משהיא צבאית. ולפעולות המיוחסות לישראל יש תפקיד דרמטי גם בהיבט הזה: היא מאותת למקבלי ההחלטות שישראל היא שחקן אזורי שיש להתחשב בעמדותיו; היא מחזקת את זהות האינטרסים שבבסיס קואליציית "הסכמי אברהם" עם המפרציות; והיא מאותתת על כיוון של חלופה להתרפסות ולכניעה של הממשל הדמוקרטי.

ה"התרברבות" העקיפה והמרומזת שישראל נוהגת בה בשיטתיות היא חלק בלתי נפרד מהמערכה הזו. ואגלה לכם סוד נוסף: באולפני הטלוויזיה מבינים זאת היטב, אבל בשאלה של אינטרסים לאומיים מול סיקור הוגן לנתניהו הם הכריעו כבר מזמן. בנושא הזה, אין שום עמימות.