באולפני הטלוויזיה אין עמימות | ישראל היום

באולפני הטלוויזיה אין עמימות

גם בעבר כולם ידעו מי לא מהסס לפעול במזרח התיכון • באולפנים מבינים זאת היטב, אך כשמדובר בראש הממשלה אינטרסים לאומיים פחות חשובים • דעה
פורסם ב: עודכן ב:
0
  • אי אפשר לסמוך על רוב התקשורת שלנו // צילום מסך מתוך חדשות 12
    אי אפשר לסמוך על רוב התקשורת שלנו
    צילום: 
    מתוך חדשות 12
זה הולך פחות או יותר ככה: כשנתניהו עושה משהו רע, זה סימן לכישלון אינהרנטי מובהק של השקפת עולמו הימנית או של אישיותו הפגומה; וכשנתניהו עושה משהו טוב, זה בכלל בזכות גורמים אחרים - קופות החולים, מערכת הביטחון או מגזר ההיי-טק. והמהדרין מוסיפים: הוא נגוע בשיקולים לא ענייניים. את החיסונים הוא עשה בגלל הבחירות; את הסגרים בשביל הקמפיין; ואת המבצעים נגד איראן - ובכן, זה כדי להסיח את דעתכם מהנושא המרתק של עדות אילן ישועה בבית המשפט המחוזי בירושלים.  
באופן כללי אי אפשר לסמוך על רוב התקשורת שלנו בכל הנוגע לתיווך הוגן של המציאות, קל וחומר כשההטיה הפוליטית כה ישירה וגלויה. הטרנד היומי הוא לצאת נגד מה שכבר זכה למותג "התרברבות" ישראלית בנוגע למבצעים המיוחדים האחרונים - בנתנז ובספינת המודיעין בים האדום. ה"התרברבות" המדוברת היא מידע שדלף ל"ניו יורק טיימס", שמייחס פעולות אלו ואחרות לישראל. ייתכן שחלק מהמידע הגיע מסוכנויות המודיעין האמריקניות, וייתכן שחלק מההדלפות נועדו להביך את ישראל יותר מאשר "להשוויץ", אבל התקשורת שלנו בשלה. אם זה נתניהו - הם נגד. 
ישראל נמצאת במערכה לא רשמית מול איראן בשלל חזיתות ותחומים. במשך השנים היא הילכה על החבל הדק של פגיעה שיטתית בתשתית המודיעין והמדע הגרעיני האיראני, תוך שמירה על עמימות. אבל עמימות אין פירושה שאיש לא יודע על מעשיה, אלא להיפך: יודעים גם יודעים, אבל אין הודאה רשמית. כך מושגת הרתעה אך נזהרים מהסלמה. היום בוגי יעלון מתלונן על "ההתרברבות" אבל גם חיסול ג'יהאד מורניה, כשיעלון היה שר הביטחון, או השמדת הכור בסוריה בתקופת אולמרט, התנהלו תחת אותה פרדיגמה: ישראל לא הצהירה שום דבר גלוי, אבל כולם ידעו ממי יש להיזהר ומי לא מהסס לפעול כדי לשמור על ביטחונו.  
ראש הממשלה בנימין נתניהו בטקס הרמת כוסית במוסד // צילום: עמוס בן גרשום/לע"מ
מרכז הכובד של המערכה על הגרעין בכלל לא מצוי באיראן, אלא בבירות המערב - ובעיקר בוושינגטון - שבידן הכוח הצבאי, העוצמה המדינית והמשקל הכלכלי שיכול ללחוץ את איראן לפינה. על כן זו מערכה מדינית-פוליטית הרבה יותר משהיא צבאית. ולפעולות המיוחסות לישראל יש תפקיד דרמטי גם בהיבט הזה: היא מאותת למקבלי ההחלטות שישראל היא שחקן אזורי שיש להתחשב בעמדותיו; היא מחזקת את זהות האינטרסים שבבסיס קואליציית "הסכמי אברהם" עם המפרציות; והיא מאותתת על כיוון של חלופה להתרפסות ולכניעה של הממשל הדמוקרטי. 
ה"התרברבות" העקיפה והמרומזת שישראל נוהגת בה בשיטתיות היא חלק בלתי נפרד מהמערכה הזו. ואגלה לכם סוד נוסף: באולפני הטלוויזיה מבינים זאת היטב, אבל בשאלה של אינטרסים לאומיים מול סיקור הוגן לנתניהו הם הכריעו כבר מזמן. בנושא הזה, אין שום עמימות.
 
 

outbrain-article-desktop-side