"לא מעכלת שפרח לב הזהב לא איתנו"

מיכל אלכסנדר, בת 28 מגני תקווה, עובדת במשרד ראש הממשלה, נפשה בחג סוכות של שנת 2004 עם שתי חברות בחוף ראס א־שטן בסיני. "הגענו ביום רביעי בלילה, למחרת התעוררנו לקסם של סיני", מספרת חברתה ליאת כהנים־גרופינקל. 

 

"העברנו יום של ביחד, מיכל, אריאלה ואני. זה היה יום רגוע, הכרנו חברים חדשים, דיברנו, צחקנו, שרנו, צללנו, טיילנו. נהנינו כל כך. התעייפנו מהיום ורצינו לנוח קצת לפני ארוחת הערב. התקלחנו וחזרנו לחושה, נשכבנו על המזרנים ותפסנו תנומה קלה". 

 

מחבלים מיקמו מכונית תופת לא הרחק מהחושה שבה ישנו שלוש החברות ומהמסעדה שבה נהגו מרבית הישראלים לשבת מדי ערב. בסביבות השעה 22:00 בלילה, מוצאי שמחת תורה, פיצוץ גדול החריב את המקום. מיכל נהרגה, ליאת ואריאלה נפצעו.

 

"התעוררתי לתוך התופת, מתקשה לנשום", מתארת ליאת. "גג החושה נפל ואני מבינה שמשהו נורא קרה. הזזתי את הכל הצידה ונעמדתי. ראיתי באזור הרגל והבטן כתמי דם גדולים שבלטו באופן מצמרר על הבגדים הלבנים שלבשתי. הסתכלתי סביבי וראיתי רכב בוער במרחק של 10 מטרים בערך, והבנתי. צעקתי אל מיכל ואל אריאלה. חיפשתי אותן. שמעתי את אריאלה לידי, גם היא היתה פצועה. אך את מיכל לא שמעתי. הכל מסביב היה מלא הריסות ואני לא שומעת את מיכל. 

 

"נופשים ישראלים שהיו במקום ניגשו אלי ואל אריאלה והעבירו אותנו לאזור החוף, שם היו פצועים נוספים. ביקשתי שימצאו את מיכל.

 

"בדיעבד הסתבר שהם כבר ידעו ולא אמרו לי מילה ועדיין הבטיחו לי שיחזרו לשם לחפש אותה. אני שם על החוף, הראש כבר הפסיק לחשוב בהיגיון. עם פצע פתוח בבטן, לא מבינה כמה הזמן משחק לרעתי. מחכה שכוחות חילוץ ישראליים יגיעו. בטוחה שיגיעו שוב, כמו שחילצו בוודאי את מיכל". 

רק כעבור כמה שעות מפונות ליאת, אריאלה ופצועים נוספים אל מעבר הגבול לאחר שהמצרים עיכבו את פינוי הפצועים. במעבר הגבול המתינו אמבולנסים ישראליים שלא הורשו להיכנס לאדמת מצרים. "במשך שלושה ימים הייתי מורדמת ומונשמת בעקבות ניתוחים שונים, ואני עדיין לא יודעת שמיכל כבר לא איתנו", משתפת ליאת. 

 

"לא סיפרו לי למרות ששאלתי כל הזמן מה קורה איתה. רק אחרי שבועיים החליטו לספר לי את מה שבתוכי כבר הבנתי למרות שלא רציתי להבין עד הסוף. עד היום בעצם לא ממש מצליחה. 

"מיכלי שלי, אהובה שלי, פרח לב הזהב, בעלת העיניים הכחולות העמוקות ביותר שהכרתי, העיניים שיכולות להאיר את החדר כולו, החיוך המבויש הכובש, הלב הענק שאת, ילדת הקסם שנשארת. מתגעגעת אלייך מיכלי, בכל יום ויום". 

 

הפיגוע בראס א־שטן בוצע במקביל לפיגוע במלון הילטון טאבה, שם התפוצצה משאית תופת וגרמה לקריסת אחד מאגפי המלון. בשני הפיגועים נרצחו 34 אנשים, מתוכם 12 ישראלים. שלושה מהם בפיגוע בחוף ראס א־שטן. מיכל הותירה אחריה הורים ואחות.