הימין כבר ניצח את השמאל - עכשיו עליו לנצח את טירוף השנאה שיצא משליטה

בעוד 24 שעות יפתחו הקלפיות ואזרחי ישראל ילכו להצביע. מעולם לא היו בחירות שבהן הסתמן ניצחון אידאולוגי כה ברור. הימין ניצח. רעיונית, אידיאולוגית, ערכית. ראשי המפלגות המרכזיות, שחקני הבחירות האמיתיים בבחירות אלה, מגיעים מבית הגידול של הדמוקרטיה הליכודית. 3 מתוך 4 הטוענים עברו את כור ההיתוך של סניפי הליכוד.

25 שנה לאחר הסכמי אוסלו, ברור שדרכו המדינית של השמאל כמעט ואינה באה לידי ביטוח בוויכוח הפוליטי בארץ. רוב המועמדים מדברים, כל אחד בשפתו, על צורך בתיקון, אם לא מהפכה, במערכת המשפט וביחסים בין הרשויות. נושא שהעסיק רק מעטים לפני עשור; הס מלדבר. גם כלכלית, הסוציאליזם מבית מדרשו של השמאל כמעט ולא נוכח בלוח הפתקים שמול הבוחר.

לנגד עיניו של הבוחר לא יעמדו הישגי השלום שהביאה דרך הימין, וגם לא מבצע החיסונים שהעמיד את ישראל בחזית העולמית של המאבק בקורונה. אף לא הכלכלה היציבה, בין החסינות בעולם מפגעי המשבר. מה שיעמוד בליבה של מערכת הבחירות, מה שלמעשה יניע ויטריף אותה, הוא אותו הדבר שהצליחו להעמיד מערכת המשפט והשמאל הכושל במרכז סדר היום הפוליטי של ישראל: שנאה אישית.

עד כמה שונאים? עד כדי כך שהפלת נתניהו הפכה ליעד שלמענו הם מוכנים למעול בכל ערכיהם ולהפנות עורף לכל אשר הטיפו לו. חלקם אף קוראים להצביע למפלגות "ימין", כמו זו של סער או בנט, כ"הצבעה אסטרטגית". רק כדי להפיל את ביבי. לא יעזרו העשור השקט ביותר מבחינה ביטחונית, הפריחה הכלכלית, השגשוג המדיני, הרחובות השוקקים בישראל בזמן שבאירופה חוזרים לסגר: מבחינתם, ישראל "לא ידעה ימים רעים כימי שלטונו של בנימין נתניהו", וחובה עלינו לשנוא אותו. לפעמים דומה שאם המציאות לא חודרת את ההתבוססות בשנאה, גם מילים כבר לא יעזרו.

האבסורד הבלתי נתפס הזה מוכרח להסתיים - והוא יסתיים ברגע שיהיה רוב למחנה שניצח במאבק האידיאולוגי. השסע האידיאולוגי בישראל הוכרע. כעת על הימין לבסס את נצחונו הרעיוני באמצעות ניצחון מספרי חד-משמעי של מנדטים, שיאפשרו לו לממש את דרכו.

זה מה שעומד על הפרק בבחירות הקרובות, וזו משימתו של המחנה הלאומי. זה נשמע פשוט, אבל דווקא בתוך הימין יש שהתמכרו לשיח ה"שינוי בכל מחיר". וזאת יש לדעת: לא לחינם השמאל מבקש את ראשו של נתניהו. והנה השמאל עלול לקבל את הניצחון המוראלי מידיהם של אנשי ימין. כל מהלך של העברת קולות הימין לידי השמאל או סיכול ממשלה בדומיננטיות ימנית-לאומית מובהקת, עשוי להוריד לטמיון דורות של מאבק רעיוני שהסתיימו בניצחון הירואי. האחריות הזו מוטלת על כתפי המועמדים – אך לא פחות מכך, על כתפי הבוחרים.