כשתשאלו את יובל טרן, מאמן תקשורת בן 22 מגבעתיים איך היה עבורו השירות הצבאי, תקבלו תשובה ארוכה ומפורטת, כי לפעמים צריך ממש לשכנע את הצד השני שהוא אכן שירת כקורא מחשבות צבאי. אז כן, מסתבר שיש תפקיד כזה, "הייתי הראשון בארץ למלא אותו והתפקיד אף נפתח בשבילי", הוא מספר בגאווה.
"התחלתי את החיים שלי על הבמה", הוא מספר. "נולדתי למשפחת קוסמים – שני הוריי ושלושת אחיי פתחו בהרכב קוסמות – 'האחים טרן', עוד לפני שנולדתי. הם הופיעו בכל הארץ. כשהייתי בן חמש משהו בי מבפנים בער בי לקפוץ לזה גם, וכך עשיתי תוך כדי הופעה. מאז – אני על הבמה ולא יורד ממנה". טרן מספר כי כבר כילד ונער התעניין בעולם הרוח ונפש האדם, מה שהוביל אותו לקריאת המחשבות. "הייתה לי אינטואיציה טובה לאנשים. למדתי גרפולוגיה ופירוש חלומות באמצעות כנסים בכל העולם, כשכולם מסביבי מבוגרים".
"הייתי ילד יותר מופנם, שלא זוכרים את השם שלו. הקסמים אפשרו לי לייצר אינטראקציה עם האחר, שלא ידעתי איך ליצור אותה אחרת. עברתי תהליך גדול ושינוי בעצמי בכל הנוגע להבעה עצמית בפני האחר. החוויות שלי בהחלט גורמות לי להסתכל על החיים מפרספקטיבה אחרת, וזה גם מוכיח את עצמו בשטח".
"הגעתי לצו הראשון בכיתה י"א, ישבתי מול המראיינת וסיפרתי לה שאני קורא מחשבות והדגמתי את היכולת שלי עליה. היא נדהמה, ואת הדף שבו האבחון שלי היא שמה על הראש כי פחדה שאצליח לקרוא אותו". גם באודישן בתיאטרון צה"ל הוא הדהים את הבוחנים, אנשים ידועים בתעשיית הבמה והמשחק. "ראיתי את המבטים והבנתי שהם חושבים שלא הולך להיות פה שואו גדול. ואני מדגים והם חווים גם אותי וגם חוויה מיוחדת בעצמם, ואת רואה איך הכל משתנה. עברתי את השלב הראשון ואז את השני ופתאום אתה בפנים. אפילו קיבלתי תגית משלי: 'קורא מחשבות צבאי'".
כשהחל את שירותו הצבאי, מצא טרן את עצמו מסתובב בכל רחבי הארץ, עובר מבסיס לבסיס ומציג את הופעתו שהפכה לאחת מהמבוקשות ביותר בצה"ל. "זה היה תפקיד שאפשר לי לבקר בכל הארץ, בכל המוצבים ובכל היחידות, וגורם לאנשים להתעניין ולהסתקרן. לפעמים אלו היו לוחמים שבוזים ועייפים שבדיוק חזרו מאימון ולא היה להם כוח לשמוע אותי, ולכן הייתי צריך להתאים את עצמי לכלל האוכלוסיות. הייתי יכול להופיע בצהריים בפני חיל האוויר ושעה אחר כך מול לוחמים בשריון. זה מאתגר".
היו כאלה שהגיבו אליך בצורה פחות חיובית?
"בטח. ברשתות קיבלתי הרבה תגובות קשות. בנוסף, בתחילת הדרך כשהייתי מופיע מול קצינים ואני טוראי מסכן שהרגע התגייס, הם היו ספקנים ולא האמינו. אבל בכל פעם היה את הרגע בהופעה שתפס אותם ואז רואים את המבט משתנה - הם קולטים שאולי יש כאן משהו זה מדהים. עד היום אגב, קצינים שהיו בצבא לפני כשנה-שנתיים, כשגם אני שירתי בצה"ל, הם היום לקוחות שלי בקליניקה".
"באחת ההופעות הראשונות שלי הופעתי מול קצינים בכירים. אף אחד לא הקשיב לי בהתחלה, עד שלקחתי את אחד הקצינים להדגמה על הבמה. הסתכלתי עליו וסיפרתי לו ולקהל על רצון שלו מבפנים, של אותו קצין, להקים עסק חדש. כולם השתתקו, הוא היה בשוק, אף אחד לא ידע את זה חוץ מאשתו וזה משהו שרץ לו הרבה זמן בראש. אחת התשוקות שלי זה לגרום לאדם להתחיל להיות מי שהוא רוצה להיות, וכשהצלחתי לעשות את זה דרך המופעים שלי, להביא ערך, זה הסיפוק הכי גדול".
"חיילים קרביים אמרו לי שהמופע שלי 'הוא הדבר הכי טוב שמש"קית החינוך הביאה לנו'. לעיתים קרובות קרה שנאלצתי להישאר לישון בבסיס בו הופעתי כי כבר היה מאוחר, אז מצאתי את עצמי ישן בחדר עם החיילים מולם הופעתי – שזה הכי מעניין, כי זה גרם לשיחות להימשך ולי את הזכות להמשיך תהליך עם הקהל באופן אישי".
טרן מודע לכך שהשירות הצבאי שלו היה ייחודי, ובעיניו המטרה הייתה לא פחות משליחות – לסייע לחיילים וקצינים לעבור את האתגרים שעומדים בניהם ולשחרר קצת קיטור. "בצבא לא משנה מה תעשה אתה תמיד יכול להתעייף, אבל אני לא לקחתי גימל אחד בשירות שלי, השירות שלי היה מיוחד ואני מוקיר תודה לצה"ל על כך שאפשר לי להגשים את כל זה".
