לל"גיסטים הרימו ראש: העתיד נראה מבטיח

מבחר סוגי הפסטות ללא גלוטן בישראל התרחב והשתפר משמעותית בשנים האחרונות ומה שהיה פעם מוצר חריג שצריך לחפש בחנויות טבע או לבקש מחברים שיביאו מחו"ל, נמצא כיום על המדף בכמעט כל סופר.

אך בעוד המגוון של הפסטות היבשות לסוגיהן גדל משמעותית, תחום הפסטה הטריה נותר כמעט בלי מענה. כבת למשפחה איטלקית וחולת צליאק, נאלצתי להסתמך על הפסטה הטרייה שמכין אבי במכונה הביתית ומידי פעם למצוא פסטה טרייה ללא גלוטן בחנויות ייעודיות ובמחיר גבוה.

אלא שכמו בכל התחום של מוצרים ללא גלוטן, גם כן התברכנו בשינויי מרגש. חברת וילי פוד מוכרת פסטה טרייה, במחיר שווה לכל נפש ובמגוון רחב שמגדיל מאוד את רוחב היריעה לארוחה איטלקית משובחת לנמנעים מגלוטן. הסדרה החדשה, שנמכרת בקירור ויש לשמור במקרר, מציעה דפי לזניה, פסטה טליאטלה, טורטליני במילוי גבינות, טורטליני מוצרלה ועגבניות וטורטליני במילוי טרד וריקוטרה.

נרגשת למדי, הזמנתי חברים, פתחתי בקבוק יין (ברולו, למי שמתעניין) ופתחתי בניסוי. כל המוצרים, ללא יוצא מהכלל, הפגינו עליונות בטעם ובמרקם על מוצרי פסטה יבשה ללא גלוטן. היתרון של פסטה טריה ניכרה בכל אחד מהמוצרים, ברמה משתה.

חשוב להבין שלא מדובר בנס. מי שזוכר את טעמה של פסטת חיטה אמיתית עלול אולי קצת להתאכזב, אך מדובר בעוד צעד של התקרבות למקור, עליית מדרגה שעבור חולה צליאק היא משמעותית מאוד.

ובכל זאת, כמה הבחנות: חשוב להקפיד על זמן ההכנה המצוין על האריזה. בישול יתר נוטה לפרק את הבצק ולגרום לו לאבד את המרקם שעושה פסטה טרייה לכל כך מצוינת. דבר שני, בנוגע לטליאטלה, אם החלטתם לשמור ממנה ולא לאכול במקום, צרפו לכלי גם את רוטב הפסטה. אם לא, היא תתקשה ותאבד מטעמה. אם החלטתם להקפיא את הטורטליני, הפשירו אותם לפני השימוש, אחרת המילוי עלול להישאר קפוא לאחר הבישול.