תערוכה מקוונת חדשה בשם "בתים לילדים ניצולי שואה" עלתה באתר יד ושם ביום שישי האחרון, לציון יום הזיכרון הבינלאומי לקורבנות השואה ב-27 בינואר. התערוכה המקוונת מתמקדת בסיפורם של שבעה בתי ילדים ברחבי אירופה, שהוקמו בתום המלחמה ופעלו לשקם את חיי הילדים שנותרו לבדם ולהחזירם לעמם ודתם לאחר הזוועות אליהן נחשפו.
רוב המטפלים, המדריכים והמורים בבתים היו בעצמם ניצולי שואה, דבר שחיפה על חוסר ניסונם בחינוך, שכן יכלו להזדהות עם אותם ניצולים ולדעת כיצד לשקם אותם בדרך הנכונה. הילדים טופלו באותם בתים מרגע הגעתם עד למציאת מקום בטוח עבורם, ורובם אף עלו בסופו של דבר לארץ ישראל.
יונה קובו, רכזת תערוכות מקוונות ביד ושם: ״בעשרות התצלומים של הילדים בבתי הילדים, נראים ילדים מחייכים, אוכלים, משחקים, לומדים, מטיילים ורוקדים. לרבים מהם אלה תמונות הילדות היחידות. הפער בין שמחת החיים הניבטת אלינו מן התצלומים לבין הזוועות אותן חוו בתקופת השואה, בא לידי ביטוי בסיפורי הישרדותם המובאים בתערוכה - סיפורי חיים קשים, אובדן וצלקות נפשיות״.
רחל מינץ, ילידת לודז׳, תיארה את הניצולים בבית הילדים באקואי, אותו ניהלה, שסיפורו מוצג לצד סיפורים של בתי ילדים נוספים, בתערוכה המקוונת: ״הם היו קהילת ילדים, הראשונה מסוגה, שעליה התפישות הפדגוגיות הליברליות ביותר לא היו יעילות. הם הביאו איתם חוסר אמון עוין בבני האדם. לא משנה מי, כשמישהו היה מנסה ללטף את לחייהם, הם היו קופצים ונרתעים״.