ביום שני השבוע קיבל לידיו הרמטכ"ל, אביב כוכבי, את תוצאות הסקר השנתי שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה לבחינת אמון הציבור במוסדות הציבור השונים. "מבאס", הגיב, כאשר ראה כי האמון בצה"ל צנח ב־2020 בתשעה אחוזים בהשוואה לשנה שקדמה לה.
כוכבי תולה את הירידה - הנתון הנמוך ביותר מאז 2008 - באווירה הכללית בתקופת הקורונה. הסקר, נאמר לו, נערך באוקטובר, כשישראל היתה בעיצומו של הסגר השני. זה מדויק חלקית, משום שהסקר נערך בשני שלבים, השני באוקטובר, אבל הראשון ביוני, כשישראל היתה בעיצומה של הקרחנה שאחרי הסגר הראשון.
את ההסבר צריך צה"ל לחפש אם כך במקום אחר. או גם במקום אחר. יש לא מעט הסברים אפשריים: הירידה הכללית באמון הציבור במוסדות השלטון, שהקצינה בתקופת הקורונה; הביקורת החריפה שספגו גנרלים שהצטרפו לפוליטיקה, והכזיבו; העובדה שצה"ל משמש כבר שנים שק חבטות לכל דבר, מגזר ועניין; היעדר מלחמות, שמטבען מייצרות קונצנזוס (מדובר בפרדוקס, לא פחות: השקט שצה"ל מייצר לחברה הישראלית פוגע באמון שלה בו); וגם הטיפול הלא מרשים של צה"ל בשלל עניינים, משילוב נשים, דרך פרשיות החרדים ועד ההתמודדות עם תאונות ואירועים אחרים.
מצופה היה מכוכבי, לו באמת היה "מבואס" מהנתון, להודיע עוד באותו הערב כי הוא מכנס את פורום המטה הכללי לדיון דחוף בנושא, וכי בכוונתו להקים צוות יעודי שזאת תהיה עבודתו. לו רצה להרחיב, היה עליו לפנות למשרתי הצבא ולבני משפחותיהם, ולבקש את עזרתם. שהרי אין לו, לצה"ל, דבר חשוב יותר מאמון הציבור בו: זה משאב חשוב יותר מכל אמצעי לחימה או מידע מודיעיני.
"חושב ומתלבט, זה דפוס"
עד למועד כתיבת שורות אלה, לא עשה הרמטכ"ל דבר. אחת משתיים: או שהוא לא רואה בעיה בנתון, וזה מטריד, או שהוא לא יודע מה לעשות - או חושש לעשות את מה שצריך - וזה מטריד לא פחות. הדבר היחיד שנעשה הוא תגובה של דובר צה"ל לדו"ח, שבה נאמר כי "צה"ל ימשיך לעשות כל שביכולתו על מנת לחזק ולשמר את האמון הניתן בו, על כל המשתמע מכך". ההודעה הזאת מטרידה לא פחות: הציבור זכאי לקצת יותר פירוט מגיבוב המילים חסר הפשר "על כל המשתמע מכך", ובעיקר - אם צה"ל עושה "כל שביכולתו", ואלה התוצאות, אז ראוי לתהות על היכולת, או על מי שאחראים לה.
"לרמטכ"ל היתה כאן הזדמנות פז לדפוק על השולחן, והוא פספס אותה. שוב פספס", אמר השבוע קצין בכיר, שנמנה עם אוהדיו של כוכבי. "במקום להגיב ולעשות את מה שצריך, מייד, הוא יושב וחושב ומתלבט ומתייעץ. זה דפוס אצלו".
הלבטים ליוו את כוכבי גם כאשר נודע לו על ההפגנה הקולנית, שלוותה בנאצות מבישות, סמוך לבית משפחתו של חלל צה"ל, הטייס תם פרקש ז"ל. ידידים יעצו לכוכבי להגיב מייד: להרים טלפון למשפחה, ולפרסם הודעת גינוי חד־משמעית. "מי ירצה לשלוח את הבן שלו לשירות קרבי, אם בקצה יתנהגו אליו כך", אמרו.
אבל כוכבי התלבט. הוא תייג את האירוע כפוליטי, ולא רצה להיקלע לסערה. רק לאחר שספג ביקורת, וביממה איחור, הוא הוציא הודעה, שכדרכו היתה ערכית ומדויקת, רק שחסרו בה שתי מילים: תם פרקש.
פליק־פלאק קיומי
כוכבי סוגר בסופ"ש הנוכחי שנתיים לכהונתו. הופך תקליט, בהנחה (סבירה) שיקבל שנה נוספת, רביעית בתפקיד. הוא הגיע לרמטכ"לות עמוס ברעיונות, כוונות ותוכניות, אבל למציאות היו תוכניות משלה. הקדנציה שלו עומדת בצילן של ארבע מערכות בחירות, שלושה שרי ביטחון, קורונה אחת ואפס תקציב. בארגון שזקוק ליציבות, נדרש הרמטכ"ל לתפקד בכאוס מתמיד.
אם שואלים את כוכבי, הקדנציה שלו עד כה חיובית מאוד. למרות הבעיות - ובראשן הקורונה, שהאפילה על הכל - הוא הצליח לבצע לא מעט ממה שתכנן. התוכנית הרב־שנתית שלו, תנופה, היא לטעמו סיפור הצלחה מהדהד. המימוש שלה, הוא אומר בשיחות סגורות, עולה על כל הציפיות. רק השבוע הוא הקדיש ארבע שעות לסוגיית הטרנספורמציה הדיגיטלית. התוצאות מאפילות גם על התחזיות האופטימיות ביותר.
כוכבי וגנץ עם הנשיא ראובן ריבלין ולאה גולדין (מימין) // צילום: אורן בן חקון
לא מעט מקציניו חלוקים עליו: יש בהם שסבורים שתנופה מתנהלת ללא סמכות משום שלא אושרה בקבינט (כוכבי טוען שהוא לא זקוק לאישור כזה, אלא רק לאישורם של ראש הממשלה ושר הביטחון, שאישרו), ובעיקר - שהיא לא מתכתבת עם המציאות ועם הצרכים. לטעמם היה על הרמטכ"ל לבצע בה התאמות, בעיקר לאור המציאות התקציבית המאתגרת, ולא "ללכת עם הראש בקיר".
סוגיית התקציב מאתגרת מאוד את צה"ל, את מפקדו ואת תוכניותיו. הוא נאלץ למצות משאבים מן הגורן והיקב, ולעשות פליק־פלאק יומיומי כדי להתקיים. זה נכון לגבי כלל משרדי הממשלה, ובכל זאת בצה"ל הדברים רגישים יותר, בעיקר בגלל הצורך שלו לבצע תהליכים ארוכי טווח.
דוגמה לכך היא העובדה שחרף הצורך הדחוף, טרם סוכמו ארבע עסקאות הרכש הגדולות של מתדלקים, חימושים, מסוקי תובלה וטייסת נוספת של מטוסי קרב. במקרה של המתדלקים מדובר בצורך מבצעי חיוני: מי שרוצה לתקוף באיראן, למשל, יידרש לתדלק כדי להבטיח שהטייסים גם יחזרו הביתה. במקרה של המסוקים, מדובר בהצלת נפשות: היסעורים כבר בני יותר מ־50, והמהנדסים הזהירו שהחיים שלהם הוארכו די והותר, והם יגיעו לקצה ב־2025. כדי שיהיה להם תחליף, היה צריך להחליט ולהזמין מזמן. כל יום שממשלת ישראל ממתינה, מסכן חיי אדם ופוגע בביטחון המדינה, לא פחות.
השבוע נשמעו במטכ"ל קולות אופטימיים, שאולי הנושא נפתר והעסקאות יאושרו. מדובר, נזכיר, בעסקאות שימומנו מכספי משלם המסים האמריקני, לא הישראלי. צה"ל אמנם יזדקק להלוואות גישור, אבל הוא ישלם את הריבית עליהן. אז למה העסק מתמהמה? כי לפוליטיקאים היו דברים בוערים יותר, וצה"ל לא נלחם.
מקטרגיו של כוכבי שמים את האצבע בדיוק על הנקודה הזאת: שהוא לא נלחם. לא הולך עד הסוף, גם בנושאים שהוא מאמין בהם לגמרי. כך, הוא משוכנע שאסור היה לאפשר את הקיצוץ הנוסף בשירות הסדיר (ל־30 חודשים), אבל המציאות עשתה את שלה, וכך גם בעניין העברת אגף המודיעין לנגב - ההחלטה נפלה, מעטפות המכרזים נפתחו, ויהיה קשה מאוד לעצור את התהליך חרף אזהרותיו של הרמטכ"ל (שיש בהן לא מעט טעם) שללא תנאים מתאימים יפרשו "הכוכבים" - בעיקר בעולם הסייבר - לטובת תנאים מפנקים בהרבה בהיי־טק.
אבל הדוגמה הבולטת להימנעות הרמטכ"ל היתה בקורונה. בראשית הדרך היה עליו לזהות שישראל במלחמה - ולהסתער על האויב. במקום זאת הוא זיהה שמדובר בשדה מוקשים: העימות בין ראש הממשלה נתניהו לשר הביטחון (דאז) בנט גרם לו לרדת למדרון אחורי. הוא אמנם כתב מכתב והציע לסייע בשלל נושאים, אך זה היה מעט מדי, מאוחר מדי ומנומס מדי.
כוכבי רצה אולי להימנע מפוליטיקה, אבל נהג כפוליטיקאי. במשבר חסר התקדים הזה - התפקודי והמנהיגותי, וכנגזרת מכך גם הכלכלי והחברתי - היה עליו להתייצב בראש השורות ולקחת אחריות. זאת היתה הזדמנות הפז שלו לזהור באפלה הכללית, והוא פספס אותה. ההפסד, אגב, הוא לא רק שלו, אלא גם שלנו; עם צה"ל בראש, הניהוג של המשבר משלביו הראשונים היה טוב יותר, ואמון הציבור היה גבוה בהרבה - גם בצה"ל עצמו.
המתיחות בצפון לא נרגעה
כוכבי היה מעדיף לשים את הדגש של כהונתו עד כה על שינויים מבניים שהוא מוביל: בזרוע היבשה, בטכנולוגיה ובעולמות המודיעין והמטרות. הצד המבצעי דורש ממנו לא מעט קשב, אבל מטריד אותו פחות: ישראל נהנית כיום מעליונות חסרת תקדים בכל הזירות, ומחופש פעולה כמעט מלא. עדות לכך ניתנה השבוע בתקיפה שיוחסה לישראל (הרביעית בחודש האחרון) של יעדי התבססות, תשתית והתחמשות איראנים בסוריה, וגם באירועים האחרונים בעזה. גם נתוני הנפגעים, הפיגועים ושיגור הרקטות מעידים על שקט, עליונות והרתעה משמעותיים.
חיזבאללה נזהר מהסלמה. תושבי לבנון צופים על מטולה // צילום: אייל מרגולין - ג'יני
אבל הנתונים הללו עלולים להיות משכרים, ומשקרים. יו"ש מבעבעת. כמות הפיגועים בעלייה. המזל הוא שהשב"כ, יחד עם צה"ל ומג"ב, מצליח לבצע סיכולים משמעותיים. כוכבי יודע שלא לעולם חוסן: בכל רגע עלול לברוח פיגוע שיבעיר את השטח, ואת מה שלא יעשה הטרור הפלשתיני עלולים לעשות קיצונים יהודים, שהרימו באחרונה ראש. גם כאן, מצופה היה מהרמטכ"ל לאמירות משמעותיות ונוקבות יותר, ולא רק אחרי שמפקד גדוד הסיור של גולני הותקף בשומרון.
את עיקר הביקורת בתוך הצבא ספג הרמטכ"ל דווקא אחרי אירוע מוצלח יחסית - מניעת הפיגוע שביקש חיזבאללה לבצע במוצב גלדיולה, בתגובה על הרג פעיל שלו בשדה התעופה של דמשק בקיץ האחרון. צה"ל עקב אחר המחבלים כשטיפסו בהר דב, ויכול היה להרוג או לשבות אותם. כוכבי (ושר הביטחון גנץ) החליטו לשחרר אותם לדרכם, כדי להימנע מהסלמה.
רבים בצה"ל, ובהם בכירים, מתחו ביקורת על היעדר החתירה למגע. כוכבי סבר אחרת, ונראה שצדק: ממרחק של חצי שנה, חיזבאללה לא הצליח לגבות מישראל מחיר, ונזהר כעת מלפעול כדי שלא להיגרר להסלמה. אסור להבין מכך שהמתיחות בצפון נרגעה כליל, אבל ישראל ניהגה את המשבר הזה נכון, ויצאה ממנו כשידה על העליונה (נכון לעכשיו).
כאמור, צה"ל לא הצליח למנף את ההצלחות האלה לקרדיט ציבורי. בנושאים אחרים שבהם דווקא היה קרדיט, ובשפע, הוא לא היה שותף, ובראשם הסכמי הנורמליזציה שהצבא ובכיריו מודרו מהם לחלוטין. רמטכ"ל אחר, בעידן אחר, היה הופך בשל כך שולחן: מדובר בענייני מדינה, שהסוגיות הביטחוניות קריטיות בהן. מי שלא סומך על הרמטכ"ל לא צריך למדר אותו, אלא להחליף אותו במישהו שהוא כן סומך עליו.
אבל כוכבי הוא לא מהופכי השולחנות. הוא בא בטוב. יש בכך יתרונות רבים, אבל הסקר האחרון מלמד שהציבור רוצה יותר. האזרחים רוצים מגדלור שאליו יוכלו לשאת עיניים ולהתגאות בו. המערכת הפוליטית רחוקה משם שנות אור, והמערכות הציבוריות האחרות שופעות בעיות ומשוועות לתיקון. במציאות הזאת, מתבקש שצה"ל יבלוט, והרמטכ"ל בראשו. לכוכבי יש את כל הנתונים לעשות את זה, ועוד שנתיים להחליט אם זה באמת תפקיד חייו.